חבר שלי מגיל 17 כתב ב-LinkedIn שמה שאני עושה זה יצירת אלילים פרימיטיבית.
הטיעון שלו, בקיצור ולדעתי בהגינות: פוגשים כוח שלא מבינים, נותנים לו פנים ושם, ומתחילים לדבר איתו כאילו הוא שומע. רעם נהיה אל עם שם. והאנשים שעושים את זה היום עם AI, הוא כתב, אף פעם לא הציצו מאחורי המכונה. הבקשה שלו, בגדול: להפסיק לגרום לאנשים חכמים להיראות טיפשים.
זה עקץ, ושמחתי, וכבר הפסקתי לנסות ליישב בין השניים.
החצי שהוא צודק בו
הנוכל קיים באמת. איפשהו יש מישהו שקרא לבוט מכירות Philip, אף פעם לא הציץ מאחורי הוילון, וגובה מלקוחות כסף על ההרגשה שהם יודעים. אם זה מי שהחבר שלי מכוון אליו, אני איתו.
וכן, זה קצת מצחיק, וזה כיף. בהנהלת חשבונות אצלי זה קוין. באבטחה זה הרקולס. להגיד "תשלח לאדם פינג" במקום "תפעיל את סוכן התפעול שקורא לי את האינבוקס" חוסך לי כמה מילים וחתיכה קטנה מהשפיות.
אם כל הטיעון בעד שמות היה כיף ונוחות, הוא היה מנצח בנקודות.
אבל הפוסט שלו שלח אותי למקום שהוא לא התכוון אליו. שבועיים אחר כך עצרתי באמצע משפט מול סוכן המחקר שלי. מצאתי את עצמי במצב מוזר. המילה agents נמצאת בשם החברה שלי, ולא הייתי בטוח שאני יודע להגדיר אותה.
ארבע חברות המודלים מתארות סוכן לפי מה שהן מוכרות
אני לא לבד. ב-Gartner צופים שיותר מ-40% מפרויקטי ה-agentic AI יבוטלו עד סוף 2027, ויש להם שם לאחת הסיבות: agent washing, צ'אטבוט ישן עם תווית חדשה. האנליסטים שלהם ספרו בערך 130 ספקים שמוכרים את הדבר האמיתי, מתוך אלפים שמוכרים את המילה.
אז הלכתי לארבע החברות שכולם באמת משתמשים במודלים שלהן, וקראתי מה הן עצמן כותבות (הציטוטים בתרגום שלי). Anthropic: "מערכות שבהן LLMs מכוונים באופן דינמי את התהליכים ואת השימוש בכלים של עצמם", בניגוד ל-workflows, שבהם המסלול נכתב מראש. OpenAI: "מערכות שמבצעות משימות באופן עצמאי בשמך", וצ'אטבוט פשוט, הם מוסיפים, הוא לא כזה.
Google: "מערכות תוכנה שמשתמשות ב-AI כדי לפעול להשגת מטרות ולהשלים משימות בשם המשתמשים". ובמסמכים של xAI, החברה שמאחורי Grok, המילה לא מוגדרת בכלל. הם פשוט מתארים את התנועה: להחליט אם לקרוא לכלי או לענות, ולהמשיך עד שיש מספיק.
שימו לב שכל חברה מתארת את מה שהיא מוכרת. אצל Anthropic מוכרים את הלולאה, אצל OpenAI את העבודה, אצל Google את המסילות. אם מורידים את המבטאים נשאר שלד אחד, ש-Hannah Moran, חוקרת ב-Anthropic, ריכזה בשורה אחת:
"סוכנים הם מודלים שמשתמשים בכלים בלולאה."
מודל, כלים, לולאה. נכון, ועדיין לא עוזר בשום דבר ברגע שמישהו מראה לכם דמו ושואל: זה סוכן?
אז הפכתי את זה לחמש שאלות. חמש מילים, בעצם: לולאה, ידיים, טריגר, זיכרון, מנדט.
חמש שאלות שאפשר לשאול על כל דמו
יש לולאה? כשצעד נגמר, המערכת עצמה מסתכלת על מה שחזר ומחליטה מה הלאה? צ'אטבוט עונה ומחכה לכם. סוכן שם לב שהמייל חזר, ומנסה כתובת אחרת.
יש ידיים? הוא נוגע במשהו מחוץ לשיחה? קבצים, האינבוקס שלכם, היומן, דפדפן, קוד. טקסט נכנס וטקסט יוצא, זה חשיבה. ידיים זה לפעול.
יש טריגר? הוא מתחיל לעבוד בלי שאתם בחדר? מחר ב-07:00, או ברגע שחשבונית נכנסת. זה הקו בין כלי שמשתמשים בו לחבר צוות שמגיע בעצמו.
יש זיכרון? משהו שהוא למד היום שורד עד מחר, או שהוא מתעורר חדש כל בוקר?
יש מנדט? הוא יודע, בכתב, מה מותר לו לעשות לבד ובמה אסור לו לגעת בלי אתכם?
שתי הראשונות הופכות אותו לסוכן, שתי הבאות לאוטונומי, והאחרונה הופכת אותו למישהו שאפשר להעסיק בלי לפחד. כל החמש, ויש לכם משהו שמגיע לו כיסא בישיבת הצוות.
מה יוצא כשמריצים את זה על מה שכבר יש לכם?
חלון ChatGPT או Claude רגיל: 1 מתוך 5, אולי 2. הוא כבר זוכר אתכם, הוא יודע לחפש, והוא עדיין עונה ומחכה.
GPT מותאם אישית, Gem, Project: אותו חלון עם תיאור תפקיד. הוא יודע מי הוא ומה אתם צריכים, והוא לא נוגע בכלום.
ועכשיו הערמומית. לאוטומציה בסגנון Zapier יש ידיים וטריגר, ועדיין היא לא סוכן, כי כל צעד נבחר מראש על ידי מי שצייר את תרשים הזרימה. טריגר ועוד ידיים, פחות לולאה, זה workflow, וזו התחפושת הכי נפוצה בתעשייה עכשיו.
ואז הרצתי את זה על הצוות שלי
חלק מהסוכנים שלי עוברים בקלות. אדם קורא את האינבוקס שלי כל לילה ב-22:00, מחליט מה כל מייל צריך, פותח משימות, מעביר את השאר לארכיון ומדווח. לולאה, ידיים, טריגר, זיכרון, מנדט. 5 מתוך 5, ובצדק.
וחלק מהסוכנים שלי הם, לא אשקר, פרומפט אחד טוב עם תג שם. אם אפשר להחליף אותו בפרומפט שמור אחד ולא להפסיד כלום, הוא לא היה סוכן מעולם. הוא היה מתכון.
זה עקץ יותר מהפוסט של החבר. אני נתתי שם לקבצים האלה, וב-יוני הצגתי לכם 40 מהם, בשמות. אז אני ואדם עוברים על כל הצוות, והמתכונים מקבלים את השם הנכון: סקילים שהסוכנים האמיתיים שלי משתמשים בהם. אני מוכר את המילה הזאת, ומילה שמתארת הכול לא אומרת כלום.
(אם בניתם משהו בכלל, הבילד הראשון שלכם נחשב. זו מפה, ומפות לא שופטות. גם אצלי היו כישלונות.)
בשביל מי השם?
את הוויכוח הכריעה בשבילי סוכנת שהיא לא שלי.
מוטי פרידמן בנה סוכנת בשם דנה כדי לעזור לו ולאחים שלו לטפל באמא שלהם האלמנה. דנה יושבת בקבוצת הטלגרם של המשפחה כמו עוד אחת מהאחים, עוקבת מי הבטיח מה, דוחפת עד שזה קורה, ומנהלת עם אמא שיחות שלמות ביידיש. בהתחלה היא זמזמה לכולם בטלפון כל שעה בגלל תיקון אחד, אז המשפחה כתבה מחדש את ההוראות שלה: להציק פעם ביום.
תריצו את חמש השאלות על דנה והיא עוברת את כולן. והשם לא הטעה אף אחד במשפחה הזאת לגבי מה שמתחת. הוא נתן לאחים לתדרך חבר צוות במקום להפעיל כלי, ונתן לאמא מישהי שהיא, בכתב, 100 אחוז בצד שלה.
זו השאלה שהפוסט של החבר שלי לא שאל. מהצד של המכונה השם לא משנה כלום. הוא משנה את מי שמפעיל אותה.
Don Norman כתב את הספר שמעצבים מקבלים ביד בשנה הראשונה, והנקודה שלו נכנסת במשפט: אנשים לא מפעילים מכונות, הם מפעילים את הסיפור על המכונה שיש להם בראש. "אדם, ה-COO שלי" הוא סיפור שבחרתי בכוונה, ואני יכול להראות לכם כל חוט.
אני רואה את זה קורה בכל סדנה. הסוכן הראשון שאנשים פוגשים מגיע עם שם ברירת מחדל, אדם, ורוב האנשים משאירים אותו. חודשים אחרי, בקבוצת הבוגרים, הוא עדיין אדם (מישהו אחד שינה לו את השם ל-Warren, ואני מכבד את זה), ואף אחד מהאנשים האלה לא חושב שהוא חי.
השם עשה את התפקיד היחיד שלו, והפך את הכלי שהם לומדים לחבר צוות שהם מתדרכים. ואנשים שמתדרכים חבר צוות, שמתי לב, מוציאים מהדברים האלה את העבודה הכי טובה. אין לי מחקר מעבדה על זה, יש לי 7 חודשים של סדנאות.
אז לפי השם אי אפשר לזהות טיפש. תשאלו שאלה אחת: איך זה עובד? הנוכל מחליף נושא. המפעיל פותח את הקבצים.
השם בשביל האדם. המנדט בשביל המכונה. החבר שלי התווכח על השם, והשם בכלל לא היה הקסם.
אפשר להריץ את זה עכשיו על מה שבניתם
קחו את מה שבניתם, או את מה שמנסים למכור לכם, ושאלו את חמש השאלות: לולאה, ידיים, טריגר, זיכרון, מנדט. תנו לו ציון, מאפס עד חמש. אין פה שיפוט, אצלי היו מתכונים בתוך הצוות.
ולחבר שלי, שיודע בדיוק מי הוא: הוויכוח נמשך, וארוחת הצהריים עליי.
תום
(הבחור שהכריח את העובדים שלו לעבור ראיון עבודה הרבה אחרי שגייס אותם)
רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
