שישי בבוקר, שולחן המטבח. המאצ'ה כבר קרה, ואדם (ה-COO שלי, סוכן AI) מחכה על המסך.
נתתי לו בריף על קאבר חדש, והוא שאל שאלה שהייתי אמור לענות עליה בלי לחשוב.
"איזה מעצב?"
נתקעתי.
ברור שידעתי, יש לי שלושה. מה שפתאום לא ידעתי זה להסביר למה אני צריך שלושה.
מעצבת המותג אחראית על הלוגו, הצבעים והתבניות. המאייר בקאברים של הניוזלטר ובתמונות לסושיאל. מעצב המוצר באתר.
שלושתם קוראים את אותו מדריך מותג, עובדים עם אותה פלטת צבעים וטוענים את אותו קובץ voice DNA לפני שהם מתחילים. 3 סוכנים, אותו קונטקסט, וכל אחד טוען אותו מחדש.
חודשים נתתי להם בריפים ככה ולא שאלתי את עצמי למה. לאדם לקח 4 שניות.
בשבוע שעבר פיטרתי 2 סוכנים. השבוע היה קשה יותר
קראתם את פיס 8? אז הסיפור כבר מוכר לכם: ירדתי מ-18 סוכנים ל-16. למעצב המושן היו 0 תוצרים ב-14 יום. סוכן המכירות היה סתם מתווך. לפטר אותם זה היה כמו לסדר שולחן מבולגן.
השבוע הסתכלתי על שלושת המעצבים, וזה כבר היה סיפור אחר לגמרי. שלושתם הוציאו עבודה.
מעצבת המותג סיימה גרסה חדשה ללוגו, מערכת צבעים מעודכנת ו-4 תבניות לסושיאל. המאייר ייצר את הקאברים של פיס 7 ופיס 8. מעצב המוצר בנה את דף הנחיתה ואת אזור ההמלצות.
הם עשו את העבודה שלהם. בגלל זה היה קשה.
מה קורה כש-3 סוכנים עושים עבודה אחת?
יום שלישי רגיל נראה ככה.
צריך קאבר לפיס 8. "אדם, תן בריף למאייר." סגור.
שעה אחר כך צריך חיתוכים של אותה תמונה לסושיאל, אז "אדם, תן בריף למעצבת המותג." אותם כללי מותג, טוענים שוב. אותה פלטת צבעים, מסבירים שוב.
ואז צריך תמונה ראשית לאתר, ושוב "אדם, תן בריף למעצב המוצר", עם אותו בריף בפעם השלישית.
3 סוכנים. 3 בריפים. עבודה אחת.
ואז התחלתי לשים לב שהצבעים זזים. המאייר השתמש ב-#50A96D לירוק של ההדגשות בקאבר של הניוזלטר. מעצבת המותג השתמשה ב-#4A9E65 בתבניות לסושיאל.
מספיק קרוב בשביל שאף אחד לא יעיר, ומספיק שונה בשביל שהניוזלטר והגריד באינסטגרם ייראו כאילו יצאו משתי חברות.
ישבנו על זה שעה, אדם ואני (הוא מעבד את החפירות שלי, אני הולך הלוך ושוב במטבח, ושנינו מסתובבים במעגלים סביב אותה שאלה: גבולות ברורים יותר יפתרו את זה, או סתם יוסיפו עוד כללים שצריך לתחזק?). ניסיתי לחלק ביניהם יותר מסודר. "מעצבת המותג אחראית על X, המאייר על Y, מעצב המוצר על Z."
אבל הגבולות היו מלאכותיים. עבודת עיצוב לא מתחלקת יפה לקטגוריות. קאבר לניוזלטר וגרפיקה לסושיאל זה אשכרה אותו דבר בגדלים שונים.
ואז אדם אמר משהו שלא יצא לי מהראש:
"מעצב אחד שיודע הכול עדיף על 3 מומחים שכל אחד מהם יודע שליש."
הוא צדק. פיצלתי מוח אחד לשלושה, ועשיתי לעצמי כאב ראש שלא היה צריך להיות בכלל.
איך מאחדים סוכנים בלי לאבד את מה שהם יודעים?
בניתי מעצבת אחת עם היכולות של שלושתם. קאברים, לוגו וצבעים, עמודי אתר, גרפיקה לסושיאל. סוכנת אחת, מוח אחד, סט אחד של כללי מותג שטוענים פעם אחת.
אבל פה כמעט טעיתי.
האינסטינקט הראשון שלי היה למחוק את המומחים ולהמשיך הלאה. לא עשיתי את זה.
למאייר היה ידע אמיתי, טכניקות ספציפיות לקאברים בסגנון דיאגרמה שלא היו מובנות מאליהן. למעצבת המותג היו בדיקות שהכול נשאר אחיד, חלק מאיך שהיא עובדת. כל הזיכרון הזה היה צריך לגור איפשהו.
אז שלפתי אותו. מה שהיה מיוחד אצל כל אחד הפך לסקיל, קובץ שכל סוכן יכול לטעון.
טכניקות הקאברים של המאייר נהיו סקיל איור. הבדיקות של מעצבת המותג נהיו סקיל של שומר מותג.
הסוכנים הלכו, הידע נשאר.
16 סוכנים ירדו ל-14, ו-53 סקילים עלו ל-55. הצוות הצטמצם, ארגז הכלים גדל.
לפטר היה קל יותר
כשפיטרתי את מעצב המושן ואת סוכן המכירות, היו לי הוכחות. אפס תוצרים, מתווך שאף אחד לא צריך. הנתונים דיברו בעד עצמם.
פה זה היה אחרת. הסתכלתי על שלושה מהחמודים שלי, כולם עובדים טוב, ואמרתי להם: "אתם טובים, אבל בתור אחד תהיו יותר טובים." הרגשתי כאילו אני אומר ל-3 עובדים שמאחדים להם את התפקידים.
בניתי כל אחד מהם. נתתי להם שמות, כתבתי להם הוראות.
מעצבת המותג הייתה מ-7 הראשונים. המאייר הגיע אחר כך, כשהקאברים התחילו לדרוש סגנון משלהם. מעצב המוצר הצטרף כשהאתר עלה.
לכל אחד היה סיפור. ולאחד אותם זה כמו להגיד שהסיפורים האלה לא נחשבים.
אבל הם כן נחשבים. בדיוק מהסיפורים האלה למדתי שמעצב אחד עם קונטקסט עמוק עדיף על 3 עם קונטקסט רדוד. הייתי צריך לבנות 3 כדי להבין למה אני צריך אחד.
מה שכמעט איבדתי בדרך
בשבוע הראשון שלה אחרי האיחוד, המעצבת הוציאה קאבר, 2 גרפיקות לסושיאל ועדכון לאתר. הכול באותה שפה של המותג. בלי לבחור למי לתת בריף, בלי שהצבעים יזוזו.
אבל הקאבר הראשון הציק לי. טכנית הכול היה נכון, הצבעים תאמו, הפריסה נקייה. רק שהמאייר נהג להוסיף לקאברים משהו קצת מחוספס, כמו ציור ביד, כאילו מישהו שרבט אותם על לוח באמצע פגישה. הניסיון הראשון של המעצבת היה מלוטש מדי. מושלם מדי.
אמרתי לה, והיא חזרה להוראות שלה. כלל חדש היא לא הוסיפה, היא ניסתה להבין מה הכוונה מאחורי הכלל.
הקאבר הבא עדיין יצא חלק מדי. זה שאחריו התחיל להתקרב. בקאבר השלישי, התחושה של הלוח חזרה.
שבועיים של קאברים לא מושלמים עד שזה חזר. וזה החלק שכמעט פספסתי: האיחוד שינה מי עושה את העבודה, את זה ידעתי. אבל הוא שינה, לתקופה, גם את האופי של העבודה עצמה.
היא מצאה את הדרך חזרה. אבל היה שבוע שלם שלא הייתי בטוח שתמצא.
איך תדעו שגם אצלכם צריך לאחד?
התחלתי עם 7 סוכנים, עליתי ל-18, גזמתי ל-16, ועכשיו אני על 14.
כל קיצוץ היה קשה יותר מהקודם, כי הסיבות נהיו פחות ברורות. בשני הקיצוצים הראשונים הורדתי משקל מת. הפעם היו 3 סוכנים שכולם עשו את העבודה שלהם, אבל במבנה הלא נכון.
תפתחו את רשימת הסוכנים שלכם ותחפשו 2 תפקידים שטוענים את אותו קונטקסט. אל תחפשו 2 שיושבים בטל. תחפשו 2 שעובדים, שניהם, על אותו סוג של דברים.
מצאתם זוג אחד? זה המועמד שלכם לאיחוד.
השאלה היחידה: בנאדם אחד עם כל הקונטקסט יעשה את זה יותר טוב מ-2 שלכל אחד יש רק חצי?
(אני כבר מתחיל להסתכל על הקופירייטרית ועל מנהלת התוכן. אותו voice DNA, אותו בריף מותג, תוצרים דומים. לא יודע מה אמצא. בשביל זה אני נשאר בלופ.)
תום
(הבחור שהתחיל עם 7 עובדי AI, גייס עוד 11, ועכשיו סופר לאט לאט לאחור)
נ.ב. הפיס הזה יצא מ-14 הסוכנים שנשארו לי (ואני, ששואל "זה באמת טוב?" בערך 17 פעם). נשארתי בלופ.
נ.נ.ב. רוצים לבנות צוות AI משלכם, וללמוד מתי כדאי לאחד סוכנים? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
