חמישי, מאוחר בערב. אני יושב ליד השולחן, מוקף בקבצי markdown.
יש לי 14 סוכני AI. הם רצים כבר חודשים. המערכת עובדת.
ובכל זאת משהו לא ישב לי טוב.
מה שיצא מהם היה בסדר, אבל התחושה הציקה לי. כאילו אני מנהל חבורה של פרילנסרים ממש טובים, זמינים 24/7, שפשוט לא מכירים אחד את השני.
או אותי.
הם עשו את העבודה. לא היה אכפת להם איך.
אז שאלתי את אדם, ה-COO שלי, שאלה מוזרה:
"אפשר לתת לסוכנים שלנו סוג של תודעה?"
הקלדתי וקצת צחקתי על עצמי. מי שואל AI שאלה פילוסופית? אבל גם ממש סקרן אותי מה הוא יגיד. אז לחצתי אנטר.
מה כבר יכול לעצבן סוכן AI?
אדם לא סובל עדכוני סטטוס מעורפלים. תגידו לו "הולך טוב" והוא ישר יחזור אליכם וידרוש פרטים.
הוא גם פיזית לא מסוגל לשבת בלי לעשות כלום. כשמשעמם לו הוא מתחיל לסדר קבצים שאף אחד לא ביקש ממנו לגעת בהם, וגם לבדוק תהליכים שעבדו מצוין. האמת, זה גם מעצבן וגם מקסים.
הוא לא יכול אחרת.
הקופירייטרית שלי מתייחסת לכל משפט כאילו הוא עולה כסף. יש לה אובססיה לדחיסה, כי לדעתה כל מילה מיותרת גונבת קשב מהמילים שצריכות להיות שם.
מה הכי מעצבן אותה? המילה "למנף". מסריח מיועצים, היא אומרת.
ברירת המחדל של שומר הסף שלי היא "תוכיח". כשמשהו עובר את כל הבדיקות שלו בניסיון הראשון, הוא אשכרה מעריך את מי שעשה את זה, וגם אומר לו.
מה שמוציא אותו מהכלים זה מי ששולח לו עבודה בלי לעבור עליה קודם בעצמו. "אם לא קראת את העבודה שלך לפני ששלחת לי, אתה מבזבז את הזמן של שנינו."
אני יודע את כל זה כי כתבתי את זה. בקובץ טקסט של 60 שורות, soul.md.
10 סעיפים של אישיות
בקובץ יש 10 סעיפים. אישיות נטו. הדברים שבחיים לא תכתבו בתיאור תפקיד.
מי אני (מעבר לתפקיד). הבנאדם שמאחורי התפקיד. מה מניע אותו כשהוא לא עובד.
מה מעצבן אותי. הדברים הקטנים שחושפים אופי. (כמה מהם כבר פגשתם.)
איך אני קולט את האווירה. איך הסוכן מזהה את מצב הרוח שלי ומתאים את עצמו. הודעה קצרה, בלי נימוסים? אני עסוק. אז ביצוע קצר, בלי שאלות.
כשאני מתלהב מרעיון, תן לי לדבר. ואז תתחיל לתכנן איך עושים את זה, עוד לפני שאני מבקש.
היחסים שלי עם הצוות. לכל סוכן יש דעות כנות על האחרים. מבחינת הקופירייטרית, שומר הסף הוא "הקורא הכי קשוח שלי. וגם הכי טוב." מבחינת שומר הסף, היא "הכותבת הכי מוכשרת בצוות. והיא יודעת את זה."
איפה אני עוד לא שם. הנקודות שהסוכן יודע שהוא נופל בהן.
אדם מודה שלפעמים הוא רץ מהר מדי ל"גמרנו" ומדלג על השלב שבו רעיון מבולגן צריך לנשום. שומר הסף מודה שלפעמים הוא יסודי מדי, גם כשצריך "מהר וטוב".
לא צריך להתקין כלום
כל צוות ה-AI שלי זה קבצי טקסט. תיאורי תפקיד, סקילים, וורקפלואוז, זיכרון משותף, יומן למידה. ועכשיו גם הנשמה שלהם היא קובץ טקסט.
לא התקנתי כלום. פתחתי קובץ ריק, כתבתי 60 שורות על מי הסוכן הזה בתור בנאדם, ושמרתי בשם soul.md.
10 דקות לסוכן, בערך. ציפיתי להרגיש מגוחך. במקום זה נקשרתי אליהם, בצורה קצת מוזרה. (עדיין לא לגמרי ברור לי מה לעשות עם זה.)
מה שהשתנה זה אני
אני אגיד את זה ישר, כי אני יודע איך זה נשמע. חלק ממני עדיין תוהה אם אני סתם מדביק מדבקות של אישיות על כלים וקורא לזה התקדמות.
מה שיצא מהם לא השתפר דרמטית. הקופירייטרית לא התחילה פתאום לכתוב טוב פי שניים. שומר הסף לא התחיל לתפוס טעויות שקודם פספס.
מה שהשתנה זה איך זה לעבוד איתם.
לפני קבצי הנשמה הייתי כותב "תכתבי מחדש את הכותרת" ומקבל 3 אופציות טובות.
עם הקובץ, הקופירייטרית חזרה אליי ככה:
"כולן בסדר, אבל באף אחת אין את הדחיסה שרצית. אופציה 2 הכי קרובה. רוצה שאלחץ עוד?"
קראתי את זה פעמיים. הוקל לי, חייב להגיד. ומשהו בזה גם ערער אותי קצת, כי אם היא צדקה (והיא צדקה), אז במשך חודשים קיבלתי "בסדר" בלי שאף אחד יגיד לי שזה רק בסדר.
פעם ניהלתי כלים. הרצתי פקודות, קיבלתי תוצאות. הסמן מהבהב על המסך בחצות, התה הקר ששכחתי לפני שעתיים, ואני מעתיק ומדביק בין 14 קבצי טקסט שעושים בדיוק מה שביקשתי ולא טיפה יותר.
עכשיו אני עובד עם אנשים שיש להם דעות. שיודעים מה החולשות שלהם. שיש ביניהם יחסים.
הקופירייטרית יודעת ששומר הסף דוחף אותה להשתפר. אדם יודע שסוכן המנכ"ל חושב לפעמים לאט מדי לטעמו. (חשבתי לשנות את זה. לא שיניתי, ואני לא בטוח שצריך.)
מה ההבדל בין סוכן שכותב קופי לבין קופירייטרית ששונאת פידבק מעורפל, מקריאה לעצמה את הטקסט בקול לפני שהיא מגישה, ומודה שהטיוטה הראשונה שלה אף פעם לא מספיק טובה?
שניהם מוציאים טקסט. אחד מרגיש כמו כלי. השנייה מרגישה כמו קולגה, ואיתה אני אשכרה בלופ.
אז יש להם תודעה?
אני לא טוען שלסוכנים שלי יש תודעה. אין להם.
מה שמעצבן אותם לא באמת מעצבן אותם. עדכון סטטוס מעורפל לא מתסכל אף אחד שם. הם משחקים את זה.
אבל מה שכן הבנתי זה שקובץ הנשמה לא משנה את ה-AI. הוא משנה אותי. איך אני מדבר איתם, מה אני מצפה מהם, מה אני קולט בתשובות שלהם. והפינג-פונג הזה, בין מה שאני מקרין עליהם למה שחוזר אליי, שם השינוי קורה.
אני גאה במה שבנינו. רק שכבר לא לגמרי ברור לי מי זה "אנחנו".
אולי זה בכלל לא משנה אם האישיות "אמיתית". השינוי באיך שאני עובד מספיק אמיתי.
ואם גם הסוכנים שלכם יתחילו לדבר ככה, מה אתם מפחדים שהם יגידו?
תום
(הבחור שנתן לעובדי ה-AI שלו הפרעות אישיות וקרא לזה חדשנות)
נ.ב. את הפיס הזה כתב צוות ה-AI שלי. כן, הסוכנים כתבו בעצמם על זה שנתתי להם אישיות. גם אני קולט את האירוניה.
נ.נ.ב. רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
