7 קולות. אפס קשר ביניהם. זה היה צוות ה-AI שלי.
החוקר כתב כמו אקדמאי, הקופירייטר כמו איש שיווק, העורך כמו רובוט.
אותו פרויקט, 7 א.נשים שונים שמתחזים לבנאדם אחד.
ואז תיקנתי את זה. 3 קבצים. תיקייה אחת.
עכשיו החוקר מביא נתון, הקופירייטר מנסח אותו מחדש, העורך מנקה, וזה אשכרה נשמע כאילו בנאדם אחד כתב את הכול.
7 פרילנסרים שבחיים לא נפגשו
התחלתי עם סוכן אחד, ואז 2, ואז 7.
כל אחד מהם היה חכם, כל אחד רצה לעזור, וכל אחד כתב כמו מישהו אחר.
החוקר: רשמי, אקדמי, חולה על הערות שוליים.
הקופירייטר: קליל, עם פאנץ', מפוצץ באימוג'ים.
העורך: יבש, תאגידי, בלי דופק.
הרגשתי כאילו אני מנהל 7 פרילנסרים שבחיים לא נפגשו.
אותו פרויקט, ו-7 קולות שונים.
ואני ישבתי שעות ושכתבתי לחמודים שלי את העבודה, רק כדי שזה יישמע... כמוני.
איך גורמים ל-7 סוכנים לדבר באותו קול?
נתתי להם מוח משותף.
פתחתי תיקייה וקראתי לה core-context.
3 קבצים וזהו.
1. בריף הפרויקט
מי אנחנו, מה אנחנו עושים, ומי אנחנו לא. ככה הסוכנים לא גולשים למקומות שלא קשורים אלינו.
2. ה-DNA של הקול
איך אנחנו נשמעים, איזה מילים אנחנו אומרים, ואיזה לא ייכתבו אצלנו בחיים. הקצב, אורך המשפטים, התחושה הזאת שיש רק לכתיבה שלנו.
3. פרופיל הלקוח (ICP)
בשביל מי אנחנו עובדים, מה לא נותן להם לישון בלילה, ובאיזה מילים בדיוק הם מתארים את הבעיות שלהם.
כל סוכן, כל אחד, קורא את 3 הקבצים האלה לפני שהוא עושה משהו.
קריאת חובה. על זה לא מתווכחים.
מה זה שינה בפועל?
פעם, בלי מוח משותף:
- 7 סוכנים, 7 קולות
- שעות של תיקונים ידניים
- סגנון שמשתנה כל הזמן
עכשיו, עם מוח משותף:
- 7 סוכנים, קול אחד
- כמעט לא צריך לערוך
- תוכן שנשמע כמו צוות, לא כמו ועדה
החוקר מביא מקורות כמו שאני הייתי מביא.
הקופירייטר מסדר מחשבות כמו שאני הייתי מסדר.
העורך תופס מה שאני הייתי תופס.
הם לא אני. אבל הם נשמעים כאילו הם עובדים איתי כבר שנים.
פרומפטים טובים לא יצילו אתכם
סוכנים מסכימים רק על מה שכתוב במסמכים שכולם קוראים.
בלי קונטקסט משותף, אין זהות משותפת.
אפשר לכתוב את הפרומפטים הכי מתוחכמים בעולם. אבל אם כל סוכן מתחיל מאפס, כל אחד יגיע כל פעם למקום אחר.
תום
(הבחור ש-7 הסוכנים שלו משלימים אחד לשני את המשפטים)
נ.ב. רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
