יו בנאדם 👋
תדרכתי את אדם (ה-COO ה-AI שלי) על קאבר חדש, ובאמצע הוא שאל משהו שהייתי אמור לענות עליו בשנייה.
"איזה מעצב?"
עצרתי. לא כי לא ידעתי, יש לי 3. כי פתאום לא הצלחתי להסביר למה אני צריך 3.
מעצבת המותג אחראית על כל מה שקשור למותג. המאייר על קאברים לניוזלטר ותמונות לסושיאל. מעצב המוצר על האתר. שלושתם קוראים את אותו מדריך מותג, משתמשים באותה פלטת צבעים, ומשתמשים באותו קובץ Voice DNA לפני שהם מתחילים. 3 סוכנים. אותו קונטקסט. נטען 3 פעמים.
ככה תדרכתי אותם חודשים, בלי לעצור לשאול למה. לאדם זה לקח 4 שניות: לחשוף את מה שבניתי הכול מסביבו.
בשבוע שעבר פיטרתי 2 סוכנים. השבוע היה קשה יותר
אם קראתם את גיליון #8, אתם יודעים שקיצצתי את הצוות מ-18 ל-16. ה-Motion Designer לא הפיק כלום ב-14 יום. ה-Sales Agent היה מתווך. לפטר אותם היה כמו לנקות שולחן מבולגן.
השבוע הסתכלתי על 3 המעצבים שלי, והסיטואציה הייתה שונה לגמרי. שלושתם הוציאו עבודה. מעצבת המותג מסרה מראה חדש ללוגו, מערכת צבעים מעודכנת ו-4 תבניות לסושיאל. המאייר ייצר קאברים לגיליון #7 ולגיליון #8. מעצב המוצר בנה את דף הנחיתה ואת אזור ההמלצות.
הם עשו את העבודה שלהם. זה בדיוק מה שעשה את זה קשה.
החיכוך שהמשכתי להתעלם ממנו
יום שלישי רגיל נראה ככה.
אני צריך קאבר לגיליון #8. "אדם, תתדרך את המאייר." סגור. שעה אחרי אני צריך חיתוכים לסושיאל של אותה תמונה, אז אני אומר "אדם, תתדרך את מעצבת המותג." אותם חוקי מותג, נטענים שוב. אותה פלטת צבעים, מוסברת שוב. ואז האתר צריך תמונת הירו, וזה "אדם, תתדרך את מעצב המוצר", עם אותו בריף בפעם השלישית.
3 סוכנים. 3 תדרוכים. עבודה אחת.
והתחלתי לשים לב לסחף. המאייר השתמש ב-#50A96D לירוק האקסנט על קאבר הניוזלטר. מעצבת המותג השתמשה ב-#4A9E65 בתבניות לסושיאל.
מספיק קרוב שאף אחד לא התריע. מספיק שונה שהניוזלטר והגריד באינסטגרם נראו כאילו יצאו משתי חברות שונות.
אדם ואני ישבנו על זה שעה (הוא מעבד את הקשקושים שלי, אני מסתובב במטבח, שנינו הולכים במעגלים: גבולות ברורים יותר יפתרו את זה, או רק יוסיפו עוד חוקים לתחזק?). ניסיתי שוב ושוב למתוח קווים נקיים יותר. "מעצבת המותג אחראית על X, המאייר על Y, מעצב המוצר על Z."
אבל הגבולות היו מלאכותיים. עבודת עיצוב פשוט לא מתחלקת לקטגוריות נקיות. קאבר לניוזלטר וגרפיקה לסושיאל זה אותו דבר בגדלים שונים.
אדם אמר משהו שנשאר איתי: "מעצב אחד שיודע הכול מנצח 3 מומחים שכל אחד יודע שליש."
הוא צדק. פיצלתי מוח אחד ל-3, ויצרתי חיכוך שלא היה אמור להיות.
איך המיזוג נראה בפועל
יצרתי סוכנת עיצוב אחת מאוחדת, עם כל היכולות של שלושתם. קאברים, נכסי מותג, לייאאוטים לאתר, גרפיקות לסושיאל. סוכנת אחת, מוח אחד, סט אחד של חוקי מותג שנטען פעם אחת.
אבל כמעט עשיתי פה טעות.
האינסטינקט הראשון שלי היה למחוק את הסוכנים המומחים ולהמשיך הלאה. לא עשיתי את זה. למאייר היה ידע אמיתי: טכניקות ספציפיות לקאברים דיאגרמטיים, כאלה שממש לא ברורות מאליהן. למעצבת המותג היו בדיקות עקביות מובנות בתוך שיטת העבודה שלה. הזיכרון הארגוני הזה היה חייב להישמר.
אז חילצתי אותו. הגישה של כל אחד מהם הפכה לסקיל: קובץ שכל סוכן יכול לטעון. טכניקות הקאבר של המאייר הפכו לסקיל איור. תהליך העקביות של מעצבת המותג הפך לסקיל של שמירת מותג. הסוכנים נעלמו. הידע לא.
מ-16 סוכנים ל-14. מ-53 סקילים ל-55. הצוות קטן, וארגז הכלים גדל.
למה זה קשה יותר מלפטר
כשפיטרתי את ה-Motion Designer ואת ה-Sales Agent, יכולתי להצביע על ראיות. אפס תוצרים, ניתוב מיותר. הנתונים סגרו את הדיון.
הפעם זה היה שונה. הסתכלתי על 3 סוכנים שכולם עובדים טוב, ואמרתי להם "אתם טובים, אבל תהיו טובים יותר כאחד". זה היה ממש כמו להגיד ל-3 עובדים שמאחדים להם את המשרות.
בניתי כל אחד מהם. נתתי להם שמות. כתבתי לכל אחד את סט ההוראות שלו. מעצבת המותג הייתה אחת מ-7 המקוריים שלי. המאייר הגיע אחר כך, כשהקאברים התחילו לדרוש סגנון משלהם. מעצב המוצר הצטרף כשהאתר עלה לאוויר.
לכל אחד היה סיפור. למזג אותם, זה היה כמו להגיד שהסיפורים האלה לא חשובים.
אבל הם דווקא כן. הסיפורים האלה הם בדיוק הדרך שבה הבנתי שמעצב אחד עם קונטקסט עמוק מנצח 3 עם קונטקסט רדוד. הייתי חייב לבנות את השלושה כדי להבין למה אני צריך אחד.
מה שכמעט איבדתי
בשבוע הראשון שלה כסוכנת מאוחדת, המעצבת הוציאה קאבר, 2 גרפיקות לסושיאל ועדכון לאתר. הכול באותו קול מותג. בלי החלטות ניתוב, בלי סחף.
אבל הקאבר הראשון הציק לי. הוא היה נכון טכנית: הצבעים תאמו, הלייאוט היה נקי. המאייר היה מוסיף לקאברים איזו איכות קצת מחוספסת, של ציור ביד חופשית, כאילו מישהו שרטט אותם על לוח מחיק באמצע פגישה. הניסיון הראשון של המעצבת המאוחדת היה מלוטש מדי. מושלם מדי.
אמרתי לה, והיא חזרה להוראות של עצמה. לא כדי להוסיף חוק, אלא כדי להבין את הכוונה מאחורי החוק. הקאבר הבא היה עדיין חלק מדי. זה שאחריו התחיל לתפוס את זה. בשלישי, תחושת הלוח המחיק חזרה.
שבועיים של קאברים לא מושלמים כדי להגיע לשם. זה החלק שכמעט פספסתי: המיזוג לא שינה רק מי עושה את העבודה. הוא שינה, זמנית, את האופי של העבודה.
היא מצאה את הדרך חזרה. אבל היה שם שבוע אמיתי שבו לא הייתי בטוח שהיא תמצא.
אז מה עכשיו
התחלתי עם 7 סוכנים, גדלתי ל-18, קיצצתי ל-16, ועכשיו אני על 14.
כל קיצוץ היה קשה מהקודם, כי הסיבות נהיו פחות ברורות. 2 הקיצוצים הראשונים היו על משקל מת. הקיצוץ הזה היה על 3 סוכנים שכולם עושים את העבודה שלהם, אבל עושים אותה בצורה הלא נכונה.
פתחו את רשימת הסוכנים שלכם. חפשו 2 תפקידים עם אותו קונטקסט. לא 2 שסתם יושבים בלי עבודה. 2 שעובדים, שניהם, אבל על אותה קטגוריה של דברים. אם מצאתם זוג אחד, זה המועמד שלכם למיזוג.
לא צריך לשאול אם מישהו פה נכשל. השאלה היא: בנאדם אחד עם קונטקסט מלא היה מנצח 2 שיש לכל אחד מהם חצי?
(עכשיו אני מתחיל להסתכל על הקופירייטר ועל ה-Content Chief שלי. אותו Voice DNA, אותו בריף מותג, תוצרים דומים. אני לא יודע מה אמצא שם. זה הלופ שאני נשאר בו.)
זהו להשבוע.
אם זה עזר לכם, תעבירו למישהו (בנאדם אמיתי) שבונה עם AI.
נתראה בשבוע הבא ✌️
-- טום
(הבחור שהתחיל עם 7 עובדי AI, גייס עוד 11, ועכשיו סופר לאט אחורה)
P.S. את הניוזלטר הזה הכינו 14 הסוכנים שנשארו (פלוס אני, ששאלתי "זה באמת טוב?" בערך 17 פעמים). נשארתי בלופ.
P.P.S. פספסתם את השבוע שעבר? למה פיטרתי 2 סוכנים מצוות ה-AI שלי, הפריקוול לגיליון הזה.
P.P.P.S. רוצים לבנות צוות AI משלכם (וללמוד מתי למזג אותו)? זה בדיוק מה שאני מלמד בסדנה: מאפס לצוות שרץ, בשעתיים אונליין. כל הפרטים כאן
P.P.P.P.S. אני קורא כל תגובה. אני האמיתי, לא ה-AI 🤓
