חבר שמנהל חברה סיפר לי בשבוע שעבר שהוא שחרר את כל שכבת הביניים שלו.
8 מנהלים, הביתה. הבכירים עובדים עכשיו קשה יותר, החברה רווחית יותר מאי פעם, והוא אמר את זה בשקט. כמו שאומרים משהו שאתה עדיין מחליט איך להרגיש לגביו.
כמה ימים קודם, מנכ"ל של חברה שאני באמת מעריך אמר לי את המספר שלו. 400 עובדים היום. בעוד שנה, הוא רוצה 100. הטאלנטים הכי חזקים, המומחים, אלה שיכולים לעשות עבודה של 5 כי הם יודעים לבנות עם סוכנים ולנהל אותם. הוא לא היה אכזרי. הוא היה כן.
גרסה של הסיפורים האלה אפשר לקרוא עכשיו כל שבוע: חברה מקצצת 40%, אחרת מקפיאה גיוסים, והפיד הוא 90% סוכנים של אחרים שעושים דברים שאתם עוד לא הבנתם איך. ומתחת לכל זה, זמזום נמוך שאף אחד לא מוציא בקול בעבודה.
יש לי נקודת תצפית מוזרה על כל זה.
לימדתי יותר מ-1,000 א.נשים לעבוד עם סוכנים, ואני מעביר סדנאות פרטיות בתוך חברות. אז אני שומע מה המנכ"לים שואלים מאחורי דלתות סגורות, ורואה את הפרצופים בחדר.
הפרצופים חצויים. בחלק אני רואה פחד, מהסוג האמיתי. באחרים משהו נדלק. אלה שכבר קלטו שהם בדיוק קיבלו כוחות-על. לפעמים שניהם, באותו בנאדם, באותה שעה.
הפרילנסרים שאני מלמד בדרך כלל טסים. מי שעבד לבד מנהל עכשיו צוות קטן של סוכנים, ומספר לקולגות מה הוא בנה. השכירים שקטים יותר. הרבה כתבו לי שהם שומרים את זה בסוד. בסוד מהקולגות, כי יש עכשיו תחרות שקטה. בסוד מהמנהל, כי אם הבוס יידע שה-AI עשה את רוב העבודה, אז מה. הם מפחדים ששימוש טוב בזה גורם להם להיראות פחות נחוצים. לא יותר.
אז עשיתי את מה שאני עושה כשמשהו חשוב ואני לא מספיק מבין בו. שאלתי אנשים שכן.
אני לא פסיכולוג.
אבל גדלתי בתוך זה. אבא שלי, אמא שלי, אשתי, כולם בפסיכולוגיה ובטיפול, ואם לא הייתי הולך לעיצוב, כנראה הייתי מגיע לשם בעצמי. אני מנחה פודקאסט על שינוי התנהגותי שנקרא MindDesign, ולפני כל עבודת הסוכנים לימדתי סדנאות על איך מעצבים שינוי בבני אדם. אז כשכל העולם התחיל להיכנס לפאניקה בגלל כלי, מה שמשך אותי לא היה הכלי. זה היה השינוי. איך אדם באמת מרפה מהדרך הישנה ומרים דרך חדשה. זה הנושא האמיתי כאן, וזה הנושא שאני אוהב.
אז כתבתי 3 שאלות פשוטות ושלחתי אותן ל-4 אנשים שמלווים שינוי למחייתם.
אלון ואלעד, שני פסיכולוגים ארגוניים. טוני, שניהלה צוותי פיתוח שנים ועכשיו מלווה בכירים. ויפעת, שנמצאת כבר 22 שנה בתוך חברות בדיוק בסוג הזה של שינוי.
השאלות היו הכי פשוטות שיש:
מה הייתם אומרים לעובד, למנהל ולמי שבראש?
אף אחד מהם לא פתח ב-AI.
4 אנשים, 4 תחומים שונים, בלי לתאם ביניהם. כל תשובה התחילה במקום ישן יותר, אנושי יותר. וכשסידרתי אותן אחת ליד השנייה, אותן 3 שאלות המשיכו לעלות. אחת לכל אחד בחדר המפוחד ההוא.
1. אם אתם העובדים: מה אתם אוהבים לעשות?
אלון התחיל מנשימה. "זה לא באמת קשור לטכנולוגיה," הוא כתב. "זה קשור לאדם שמאחוריה." ואז השאלה שנשארה איתי. אם ה-AI לוקח חלק מהעבודה שלכם, איך נראה היום שלכם עכשיו, מה אתם מוסרים הלאה, ומה נשאר שלכם?
אלעד דחף מכיוון אחר. לזוז, לא לקפוא, כי לעמוד במקום זה המהלך הכי גרוע שיש. אבל גם לא לרדוף אחרי כל מודל חדש, כי הדרך הזאת היא בעיקר רעש ושחיקה. תתחילו מאיך שאתם באמת עובדים היום: מה מרוקן אתכם, איפה אתם הולכים במעגלים, במה אתם טובים בשקט.
יפעת קראה לפחד בשמו, בדיוק זה שאני שומע שוב ושוב: שתלמדו את ה-AI, ואז אף אחד לא יצטרך אתכם. התשובה שלה לא הייתה שיחת מוטיבציה. ללמוד את הכלים, ובמקביל לבנות את השרירים הפנימיים: סקרנות, גמישות, והאומץ להמשיך לזוז כשעדיין לא ברור לאן כל זה הולך.
כל זה הוא לא "תבחרו כלי". זה "תמצאו את מה ששלכם".
טוני חידדה: אם אתם מחכים ליציבות, העולם הזה כבר נגמר. אז תשאלו במה אתם טובים ומה אתם אוהבים. לימדו אותנו לתקן את החולשות שלנו. היא מאמינה בהפוך. וגם אני.
2. אם אתם המנהלים: מה אתם עוד יכולים ליצור?
טוני הייתה הכי חדה כאן, וזה צרב קצת. "תפסיקו לחיות בפגישות גב אל גב," היא אמרה, "כי אם אתם בפגישות כל היום, אתם לא יוצרים כלום."
התרגלנו להרגיש חשובים כשאנחנו רצים במסדרון עם לפטופ, ובסוף לא בנינו כלום. כל מנהל עכשיו, מהזוטר ביותר ועד המנכ"ל, צריך לחזור להיות מישהו שבונה. מה הדבר החדש שיצרתם החודש?
אלעד רואה פה הזדמנות נדירה למנהלים לפתח את העובדים שלהם. הם אלה שאחראים על שגרות העבודה של הצוות, אז הם יכולים להקדיש זמן ולשלב "מעבדת AI" בתוך היומיום.
הטיפ שלו: לבקש מחברי הצוות לבנות מחדש משימות מיושנות עם AI, לתת להם במה להראות מה הם ניסו, וליצור מומנטום דרך דוגמה אישית. הסימן הכי חזק הוא להראות שימושים קטנים ביומיום. לא מספיק רק לשלוח לינקים. החלון שבו לעובדים יש תפקיד פעיל בלשנות את איך שהם עובדים פתוח עכשיו. והוא לא יישאר פתוח לנצח.
אלון היה רוצה שתחזיקו שתי שכבות בבת אחת:
- קודם, בשביל מה הצוות שלכם בכלל קיים בשלב הבא של החברה. ורק אחר כך, איך ה-AI תומך בזה.
- ואז השכבה האנושית: מה קורה לאנשים שלכם בתוך השינוי, ומה הם צריכים כדי להפסיק לפחד.
יפעת קוראת לזה להפוך למאמנים של היכולת להשתנות. עבודה קשה יותר מניהול משימות, וכזאת שנשארת להרבה יותר זמן.
3. אם אתם אלה שמחליטים: במה אתם מאמינים?
אלון רואה מנהיגים שמקבלים יותר מדי החלטות מהר, מתוך לחץ, בלי ממש להבין למה. העצה שלו הייתה כמעט עדינה:
"קחו נשימה, תחזרו לעצמכם, תשאלו מה באמת מניע את ההחלטות שלכם ולאן אתם רוצים לקחת את הדבר הזה. משם אפשר לשאול איך ה-AI משרת את הכיוון הזה, לא כדי להחליף אותו."
יפעת נתנה את המבחן הכי נקי שיש: אתם מטמיעים כלי, או מנהלים טרנספורמציה?
אלה שתי עבודות שונות, וכל אחת דורשת משהו אחר. והשאלה שכל הנהלה צריכה לשאול את עצמה השנה: אתם פועלים מתוך בחירה, או מתוך FOMO?
טוני עובדת עם אנשי C-level בתוך כל הבלגן הזה, והתשובה שלה הפתיעה אותי הכי הרבה: "חזרה לבסיס", היא אמרה, כדי שלא יקבלו התקף לב. מים, שמש, הליכה. להתקרקע, כי הקרקע זזה מתחתם כל בוקר, ורק ממקום יציב אפשר לשאול את השאלה האמיתית. לאן אני מוביל את זה? ובמה אני מאמין?
החלק שאף אחד לא מזכיר
לדרך החדשה יש מחיר, וטוני אמרה את זה בפשטות. כשהדבר היחיד שמתייעצים איתו הוא המכונה, היא אומרת לכם את מה שאתם רוצים לשמוע. היא לא מכירה את החיכוכים, את הפוליטיקה, את האנשים. אז במקום להתקשר לקולגה שחיה את המציאות שלכם, אתם שואלים את המודל, ונשארים לבד יותר מקודם. הרגשתי את זה על עצמי בחודשים האחרונים. זה המס השקט של כל העניין, וכמעט אף אחד לא כותב עליו פוסט.
אז תתמודדו עם הפחד בכנות. הפיטורים אמיתיים. ואז תסתכלו על מה שחזר מ-4 אנשים שכל העבודה שלהם היא לראות איך בני אדם עוברים שינוי קשה. כל אחד מהם הסתובב מהכלי אל האדם. כולם ענו על אותה שאלה במילים שלהם: איך מחבקים שינוי בסדר גודל כזה בלי לאבד את עצמכם?
הדבר האחד לעשות השבוע
לא משנה איזה כובע אתם חובשים היום, השאלה כבר כתובה בשבילכם.
עובדים: מה אתם אוהבים לעשות?
מנהלים: מה אתם עוד יכולים ליצור במו ידיכם?
מחליטים: במה אתם באמת מאמינים?
ואז תעשו את הדבר הקטן שאני נותן לכולם, את המהלך שאני מלמד ביום הראשון לפני שמישהו נוגע בכלי. תניחו את המסך.
קחו עט ודף נייר אמיתי.
תכתבו את מי הייתם מגייסים אם התקציב שלכם היה אינסופי. ואז תכתבו מה אתם באמת עושים כל היום, איפה כיף, איפה לא, ומה הייתם מוסרים להם.
בלי כלים עדיין. רק אתם והדף. הפחד יורד כי פתאום יש משהו בידיים. והדף הזה הוא גם הצעד האמיתי הראשון לעבודה עם סוכנים, כי מי שמתכוננים לזה הכי טוב הם אלה שלומדים להוביל צוות שהם לא רואים.
טוני ראתה הרבה מחזורים, והיא לא מודאגת מהסוף:
"אני אופטימית מהיסוד, אני לא מאמינה שההייטק עומד להיגמר."
מפחיד ומלהיב קצת, שניהם יחד. זו הדרך היחידה שאני מכיר להחזיק את זה.
אני לא יודע איך תיראה השנה הזאת, ולא חושב שמישהו יודע. זה החלק המפחיד. וזה גם, אם רק תתנו לזה, החלק הפתוח.
#### עוד כמה דקות אני סוגר את הלפטופ הזה והולך לאסוף את הבן שלי.
זו כל הפואנטה. הסוכנים, המערכות, הבהירות, הכול קיים כדי שאוכל לעשות בדיוק את זה. השינוי הגדול הוא לא באמת קשור למכונות. הוא אף פעם לא היה.
תודה גדולה ל:
טוני ארד פליק
Founder @ From Manager To Leader | Tech Executive Mentor
https://www.linkedin.com/in/tonyaradfelik/
יפעת גרוס אריאב
Strategic Advisor for Executive Growth
https://www.linkedin.com/in/ifat-grossariav/
אלון אלפרוביץ
Organisational Psychologist & Change Facilitator
https://www.linkedin.com/in/alon-alperovitz-5200a187/
אלעד רוט
Organisational Psychologist & AI Change Consultant
https://www.linkedin.com/in/elad-roth-b6691774/
זהו להשבוע.
אם זה עזר לכם, תעבירו את זה למישהו (בנאדם אמיתי) שמנסה עכשיו להחזיק את הראש מעל המים.
נתראה בשבוע הבא ✌️
טום
(הבחור ששאל 4 מומחים על AI וקיבל 4 תשובות על מה זה להיות בן אדם)
P.S. 70% מהניוזלטר הזה הסוכנים שלי עשו. ה-30% הנותרים הגיעו מ-4 אנשים שבאמת יודעים על מה הם מדברים, וממני.
P.P.S. כבר קראתם על העובדים של העתיד?
P.P.P.S. אני קורא כל תגובה. אני האמיתי 🤓
