שלישי שעבר שומר הסף שלי פסל 3 טיוטות לפני שבכלל קראתי אותן.
אחת מהן קיבלה 67 בסולם שהמצאתי. הסולם מודד בולשיט.
רגע, נחזור אחורה.
זה התחיל במשפט שלא הצלחתי להפסיק לתקן
לפני כמה שבועות הקופירייטר שלי הגיש טיוטה. טכנית בסדר. בנויה טוב. אבל פסקה אחת גרמה לי להתכווץ:
"הגישה משנת המשחק הזאת תשנה את הדרך שבה אתם עובדים, ותעניק לכם את החופש להתמקד במה שבאמת חשוב."
אתם מכירים את המשפט הזה. קראתם אותו 100 פעמים בלינקדאין. הוא לא אומר כלום. אין הוכחה, אין תמונה, אין בנאדם מאחוריו. רק אוויר, עם המון ביטחון.
שכתבתי אותו. המשכתי הלאה. יום אחרי זה, עוד טיוטה:
"זה לא רק לחסוך זמן. זה לעבוד חכם יותר."
אותה מחלה. סימפטום אחר.
יכולתי להמשיך לתקן ביד. עשיתי את זה שבועות, האמת. אותם קווים מפרידים, אותם משפטי תבנית בשני חלקים, אותם סופרלטיבים מעורפלים שנשמעים חשוב ולא מוכיחים כלום. כל סבב בדיקה, אותם דפוסים, אותם תיקונים.
ואז חשבתי: רגע. אם אני יכול לתאר בדיוק מה לא בסדר, אני יכול גם ללמד סוכן לתפוס את זה?
אז בניתי גלאי בולשיט
זה סקיל שנקרא /bs. מזינים לו טקסט, והוא נותן לו ציון מ-1 עד 100 בסולם הבולשיט:
- 1 = אותנטי, ספציפי, נשמע כמו בנאדם אמיתי
- 100 = בולשיט מקסימלי, מניפולטיבי, או כזה שברור ש-AI כתב אותו
הסקיל מחפש דפוסים ספציפיים. קווים מפרידים ומשפטי תבנית. טענות מעורפלות בלי הוכחה. שפה מניפולטיבית ודחיפות מזויפת. ואת "קול ה-AI" הגנרי שכולנו מזהים (ומעמידים פנים שאנחנו לא משתמשים בו).
הוא לא רק מסמן בעיות. הוא מצטט את המשפטים המדויקים שמריחים לא טוב, ומסביר למה.
היום שומר הסף מריץ /bs על כל פיסת תוכן, לפני הבדיקה.
הלפני והאחרי ששכנע אותי שזה עובד
דוגמה אמיתית. הנה פסקה מטיוטה ראשונה, שקיבלה 67:
לפני (ציון 67):
"הגישה משנת המשחק הזאת תשנה את הדרך שבה אתם עובדים, ותעניק לכם את החופש להתמקד במה שבאמת חשוב. זה לא רק לחסוך זמן. זה לעבוד חכם יותר ולבנות מערכות שצומחות עם השאיפות שלכם."
הפידבק: "נשמע כמו משפיען לינקדאין שמוכר קורס. 3 סופרלטיבים ריקים. דפוס אחד של קו מפריד. 0 מספרים ספציפיים. 0 פרטים ויזואליים."
שכתבתי. אותו רעיון, ביצוע אחר:
אחרי (ציון 23):
"פעם ביליתי 4 שעות בשבוע בבדיקת טיוטות AI. היום שומר הסף תופס את הגרועות לפני שאני רואה אותן. שלישי שעבר בדקתי 2 טיוטות במקום 9. יצאתי להליכה."
הפידבק: "נשמע כמו טום שמדבר עם חבר. מספרים ספציפיים (4 שעות, 2 טיוטות, 9). פרט פיזי (יצא להליכה). אמיתי, בלי סופרלטיבים."
זה השינוי. ממילים שנשמעות חשוב למילים שמראות משהו.
אבל הנה מה שלא ציפיתי לו
בניתי את הגלאי בתור פילטר. שער. משהו שיתפוס תוצרים גרועים ויחזיר אותם אחורה.
הוא עשה את זה. סבבה.
אבל אחרי בערך שבועיים קרה משהו אחר. הטיוטות הראשונות התחילו להגיע נקיות יותר.
לא מושלמות (אני לא בטוח שהן אי פעם יהיו מושלמות, ומשום מה זה דווקא בסדר מבחינתי). אבל נקיות יותר. פחות קווים מפרידים. פחות סופרלטיבים ריקים. יותר מספרים ספציפיים. הקופירייטר הפנים מה נפסל, אז הוא הפסיק לעשות את הטעויות האלה מלכתחילה.
לא אימנתי אותו לכתוב טוב יותר. אימנתי את שומר הסף לפסול גרוע יותר. והכתיבה השתפרה בכל זאת.
זה החלק שמעניין אותי יותר מהגלאי עצמו. בקרת איכות היא לא רק פילטר. זו לולאת פידבק. הסטנדרט נכנס לתהליך העבודה, ותהליך העבודה השתפר כי הסטנדרט היה שם.
(אני חושב שמסתתר שם שיעור בניהול, אבל אני עדיין מפענח אותו. משהו על זה שקריטריוני פסילה ברורים מלמדים מהר יותר מעידוד מעורפל. תשאלו כל כותב שקיבל פעם דחייה של "נחמד, אבל צריך עוד עבודה" מול דחייה של "הפסקה הספציפית הזאת לא מצדיקה את המקום שלה".)
האירוניה, כמובן
אני משתמש ב-AI כדי לתפוס AI. מכונה ששופטת אם מכונות אחרות נשמעות יותר מדי כמו מכונה.
אני יודע.
זהו להשבוע.
אם זה עזר לכם, תעבירו למישהו (בנאדם אמיתי) שבונה עם AI.
נתראה בשבוע הבא ✌️
-- טום
(הבחור שה-AI שלו פוסל עכשיו את הכתיבה שלו עצמו כי היא נשמעת יותר מדי AI)
P.S. את הניוזלטר הזה כתב כמעט כולו צוות ה-AI שלי. גלאי הבולשיט נתן לטיוטה הזאת 19. אני לוקח.
P.P.S. רוצים לבנות צוות AI משלכם? זה בדיוק מה שאני מלמד בסדנה: מאפס לצוות שרץ, בשעתיים אונליין. כל הפרטים כאן
P.P.P.S. אני קורא כל תגובה. אני האמיתי, לא ה-AI 🤓
