ארבעים דקות לתוך סדנה, אישה שכמעט לא דיברה כל הבוקר הרימה יד.
על המסך צוות סוכני AI בנה תהליך שיווק. קופירייטר, חוקר, מבקר איכות, לכל אחד תפקיד, וכולם מחכים להנחיות.
"איך שומרים על שליטה,"
היא שאלה,
"כשכל כך הרבה קורה מאחורי הגב?"
לא לזה ציפיתי. בשלב הזה של הסדנה רוב הא.נשים שואלים על הטכנולוגיה, איזה מודל, כמה זה עולה, איך זה מתחבר לכלים שלהם.
היא דילגה על כל זה והלכה ישר לשאלה שקובעת אם כל הסיפור הזה עובד. איך מנהלים צוות שאי אפשר לראות מה הוא עושה?
בזמנו לא הייתה לי תשובה טובה, מלמלתי משהו על סיכומים. מאז ינואר אני שומע גרסאות שונות של השאלה הזאת, ובשלב מסוים התחלתי לשים לב מי בכלל שואל אותה.
מנכ"לים ומאלפי כלבים באותה סדנה
בסדנאות שלי א.נשים בונים צוות סוכני AI מאפס. צוות שלם במקום צ'אטבוט אחד: קופירייטר, חוקר, ראש שיווק, מבקר איכות, ולכל אחד תפקיד מוגדר, זיכרון משלו ויכולת לבדוק את העבודה של האחרים.
כולם מקבלים את אותם הכלים ואת אותן שעתיים. מנכ"לים ומאלפי כלבים, משקיעי הון סיכון ומקעקעים, מהנדסי למידת מכונה ופיזיותרפיסטיות (אני יודע, זה נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה). מאות א.נשים עד עכשיו.
המיקס הזה הוא מה שעושה את החדר מעניין. זה כמעט ניסוי טבעי: אותה משימה, אותם כלים, ומכונה שלא יודעת מי אתם.
מראת הניהול
לקח לי חודשים לראות את זה בבירור.
לסוכן לא אכפת מכל מה שבדרך כלל מטה את הכף בעבודה. בארגון רגיל ביטחון עצמי עוזר, ותק עוזר, ותואר טכני פותח דלתות עוד לפני שמישהו בדק אם העבודה טובה. ההיררכיה תמיד יושבת בחדר, גם כשאף אחד לא מזכיר אותה.
סוכן לא רואה שום דבר מזה. הוא מגיב לדבר אחד בלבד: כמה ברור תיארתם את המשימה. הוא לא יודע מי פה המנכ"ל, ולא מתרגש מתסכול, מסמכות או ממוניטין טוב. הוא מחכה להנחיה שאפשר לבצע.
אז הסוכן עובד כמו מראה. כל יכולת ניהול שיש לכם באמת, הוא מחזיר לכם ישר לפרצוף. אם אתם יודעים לפרק משימה לשלבים, להאציל ולבדוק את התוצאה, יש לכם תוך שעה צוות מתקתק.
אם לא, קיבלתם ערימת חלקים מהירה מאוד ומנומסת מאוד. אין אמצע, ואין איפה להתחבא.
אני קורא לזה מראת הניהול. יש מצב שזה משוב הביצועים הכי כנה שרוב הא.נשים יקבלו בחיים.
באותו חדר, שתי שפות
ברגע שיודעים שהמראה שם, מתחילים לשמוע באותו חדר שתי שפות שונות.
אחת היא שפה טכנית. איזה מודל הכי טוב, כמה עולים הטוקנים, איפה זה רץ, איך מחברים את זה ליומן ולמפתחות שלי, זה הכלי הנכון או דווקא ההוא?
השנייה היא שפה ניהולית. כמה לסמוך עליו, הסוכן הזה עושה רק אסטרטגיה או גם ביצוע, הוא צריך מישהו מתחתיו, למה יש להם זיכרון אחד משותף, איפה גבול השליטה?
השאלה הכי חדה ששמעתי כל השנה הגיעה ממשתתפת אחת, שהסתכלה על הצוות החדש שלה:
"איך אתה מוודא איכות של המקצוע שלהם, בו הם יותר טובים ממך?"
שתי השפות לגיטימיות. רק אחת מהן מנבאת מי יוצא עם מערכת שעובדת.
אפשר לשמוע את זה עוד לפני שמישהו התחיל לבנות, אם שואלים א.נשים בשביל מה הם באו. קבוצה אחת אומרת "אני רוצה לבנות אתר" או "אני רוצה לאטמט סקרייפינג של לידים". הקבוצה השנייה אומרת "אני רוצה לגייס צוות", "אני רוצה סוכנים לדברים שהכי פחות הולכים לי", "אני רוצה צבא של אנשי שיווק", "אני רוצה שמישהו יעשה לי את העבודה השחורה".
קבוצה אחת מתארת תוכנה. השנייה מתארת עובדים. והשנייה הזאת מסיימת ראשונה, כמעט בכל פעם.
באחת הסדנאות השתתף מנהל למידת מכונה, כנראה האיש עם הכי הרבה תארים בחדר. במשך שעתיים שלמות הוא ניסה לפתור את הסדנה כמו בעיית הנדסה, ובאמצע שאל אותי, באמת לא מבין:
"מה היתרון של לעבוד ככה מאשר לתת לקלוד לבנות לי פשוט תוכנה שתעשה את זה?"
לא עבר לו בראש שלנהל את הכלי ולבנות איתו זה אולי שני כישורים שונים. הוא סיים את התרגיל כמעט אחרון. באותה סדנה, פיזיותרפיסטית שמעולם לא פתחה טרמינל כבר הייתה עם סוכן שני שעושה קסמים.
מישהו אחר אמר את כל הסיפור בהודעה אחת בצ'אט, שעה אחרי שהתחלנו, כשהסדנה כבר ברחה לו:
"בראש אני על טיל, בפרקטיקה, כל החלקים מפוזרים על הרצפה."
בנאדם חכם. מה שהוא גילה שם זה המרחק בין לדעת מה רוצים לבין לתאר את זה מספיק ברור, כדי שמישהו שמעולם לא ראה את העבודה יעשה אותה בלי שיעמדו לו מעל הראש.
החלק שלא תכננתי
עכשיו מגיע החלק שלא נעים לשמוע, גם לי.
את השאלות הניהוליות שואלות בעיקר נשים.
לא חיפשתי את זה. שמתי לב בזמן אמת, ואז חזרתי לתיעודים של 80+ סדנאות וקראתי מחדש את כל השאלות שעלו בצ'אט, כדי לראות באיזו שפה כל אחת מהן נשאלה.
שאלות התשתית, שרתים, טוקנים, מפתחות, אחסון, הגיעו בעיקר מגברים. שאלות ההאצלה והשליטה, איך מובילים אותם, איך בודקים אותם, איך נשארים בשליטה, הגיעו בעיקר מנשים.
מאז שכתבתי את זה לראשונה העברתי עוד עשרות סדנאות. הפסקתי לספור. הדפוס לא הפסיק.
פה אני רוצה להיזהר, כי תצפית כזאת נהיית סיסמה ברגע שהיא יוצאת מהחדר. לא עשיתי מחקר מבוקר. את המגדר בצ'אטים הסקנו מהשמות ומהדרך שבה העברית מסגירה אותו.
לחדרים שלי א.נשים בוחרים להגיע בעצמם. ואני גבר שמספר משהו על נשים, וזה יוצר עיוותים שאני לא מצליח לראות עד הסוף. אז אני לא אומר לכם שנשים טובות יותר ב-AI.
אני אומר לכם משהו שנראה לי גדול יותר. זה לא פער מגדרי. הפער הוא בשפה.
שתי השפות פשוט לא מחולקות שווה בשווה, והסיבה לזה היא היסטוריה.
מאיפה הגיעה השפה הניהולית?
במשך 30 שנה, בראש המבנה הארגוני של ההייטק ישב המהנדס, זה שידע לגרום למכונה לעשות את העבודה. מסביב למרכז הזה סידרנו מעגל של תפקידים, שילמנו להם פחות וקראנו לכישורים שלהם "רכים": ניהול פרויקטים, תפעול, HR, למידה ופיתוח, חוויית לקוח.
אלה הא.נשים שמפרקים עבודה לשלבים, שנותנים פידבק שמקדם ולא מוריד את הרוח, שמאצילים ואז בודקים, ומחזיקים בראש מלא דברים במקביל כדי שהכול לא יקרוס.
ולתפקידים האלה הגיעו יותר נשים מאשר לשאר ההייטק. ואלה הא.נשים שתרגלו את השפה הניהולית כל יום, במשך עשורים, ובאותו זמן שמעו שזה לא באמת נחשב.
הסוכנים לא קראו את המבנה הארגוני.
הדר שוורץ פיזיותרפיסטית. מנהלת עסק של פילאטיס, מלמדת אנטומיה ועושה דוקטורט בבריאות הציבור, בלי שום רקע טכני.
אחרי הסדנה שלי היא קפאה לשלושה ימים. ביום הרביעי היא התיישבה והתחילה לדבר עם המחשב, קודם על סריקת חשבוניות, כי את התהליך הזה היא כבר ידעה לתאר.
בקורסי האנטומיה שלה היא מלמדת תנועה כמו שהיא מנהלת כל תהליך מורכב: מה קורה קודם, מה בא אחר כך, על מה אי אפשר לדלג. ומסתבר שלתאר לסוכן תהליך עבודה זה אותו כישור כמו לתאר לסטודנטים דפוס תנועה.
תוך זמן קצר היו לה סוכנים שסורקים את המייל שלה בחיפוש אחרי חשבוניות, עונים ללקוחות ב-WhatsApp, מריצים עוזר הוראה לסטודנטים ושולחים לה בריפינג של בוקר. תפקיד שעלה לה בערך $1,500 בחודש עולה לה עכשיו $100.
"הכישור הכי חשוב שגיליתי: לדעת לתאר תהליך בצורה ברורה. כבר שנים אני מלמדת, מסבירה, בונה תכניות לימוד. זה אותו שריר."
שולמית בנאי מובילה הטמעות AI בארגונים, והיא טכנית. היא אמרה את זה הכי פשוט:
"מה שעוזר לי עם AI זה הניסיון הניהולי העמוק והרחב שיש לי. גם ניהול אנשים וגם ניהול תהליכים ומערכות. ניהול מערכת סוכנים היא פשוט מימוש אחר של אותו הדבר."
תומר ורטהיימר, שמלווה א.נשים בניהול הקריירה שלהם כמו מוצר, לקחה את אותו רעיון פנימה:
"ניהול סוכנים הוא בעיקר ניהול עצמי. הסוכן מגביר את מה שנמצא בך. יש בהירות, הוא מייצר בהירות. יש בלבול, הוא מייצר בלבול. אנשים שטובים בלנהל אייג׳נטס הם אנשים שיש להם קשר ברור למה שהם רוצים לבנות. זו לא מיומנות טכנית. זו מיומנות של מנהיגות עצמית."
מיה דרור מלמד, CMO במיקור חוץ, קראה לילד בשמו, בלי למצמץ:
"נשים מנהלות מלא משימות במקביל... הן יודעות לתעדף בזמן אמת, לחלק את הקשב כל הזמן... הן יודעות לשאול שאלות ולהקשיב לתשובות. הן יודעות לתת פידבק ולפרגן. אחרת העולם כבר מזמן היה קורס לתוך עצמו."
הכישור הרך נהיה מטבע קשה
ברגע שהביצוע נהיה זול, השיפוט נהיה יקר, והשיפוט אף פעם לא ישב איפה שחשבנו. הסוכנים מתגמלים את המעגל ומתעלמים מהמרכז. את הכישור ה"רך" הם הופכים למטבע קשה, ואת הגאון הטכני הם משאירים לחכות להנחיה שלא מגיעה. הא.נשים שבמשך דור שלם קראנו להם הכי לא טכניים בבניין החזיקו כל הזמן את המפתח, פשוט עד עכשיו לא היה להם צוות לנהל.
הכישור הכי טכני של העשור הבא הוא ניהול. ולא.נשים הכי פחות טכניים בחדר כבר יש אותו.
רוב הארגונים לא מגיבים ככה. הם מגייסים עוד מהנדסים, ממנים Chief AI Officers, פותחים הכשרות טכניות, ומחזקים את המרכז בזמן שהכוח עובר למעגל.
הכישור הכי שווה לעבודה עם AI מתבשל עכשיו, לגמרי מחוץ למבנה הארגוני, בחלק של הבניין שאף אחד לא מממן.
באיזו שפה אתם מדברים?
אם כבר שנים אתם יודעים לפרק תהליך לשלבים, לתת פידבק שמקדם ולא פוצע, להעביר משהו הלאה ואז לבדוק אותו במקום לעמוד מעל הראש, ואמרו לכם שאלה כישורים רכים, אז בשביל זה הם טובים. כל הזמן הזה הייתם באימון. אף אחד לא קרא לזה ככה.
ואם אתם הבילדרים, אלה עם הטיל בראש: הבעיה היא התיאור, ואת התיאור אפשר ללמוד. והא.נשים שיכולים ללמד אתכם כנראה כבר יושבים אצלכם בחדר.
דבר אחד לנסות השבוע: תכתבו את 5 השאלות הבאות שאתם שואלים AI, ותמיינו אותן לשתי עמודות, "איך מחברים אותו" ו"איך מובילים אותו". רוב הא.נשים מופתעים לגלות איזו עמודה מתמלאת.
אין לי תיאוריה למה הדפוס הזה ממשיך לחזור, ואני גם לא יודע אם זה רק אצלי. יש לי את הצ'אטים ושאלה אחת שלא יוצאת לי מהראש.
אם הכישורים שהכי צריך כדי לנהל את הטכנולוגיה הכי חזקה בהיסטוריה הם אלה ששילמנו עליהם פחות ותייקנו תחת "רכים" במשך עשורים, מה זה אומר על איך שמדדנו יכולות כל הזמן הזה?
אני לא יודע לאן זה הולך, ואני לא מצליח להפסיק להסתכל.
🛠️ הבילד של השבוע: צוות גילוי המוצר של תמר
תמר שחר נכנסה לתפקיד חדש של VP Product ולא חיכתה לצוות מחקר. היא בנתה אחד: חוקר שלוקח כל ראיון משתמשים ומוציא ממנו תובנות והזדמנויות, סוכן מודיעין תחרותי, ואסטרטג שעוזר לה לבנות את עץ ההזדמנויות.
למה זה עובד? היא מסבירה את הפיס הזה כולו בנשימה אחת (המילים שלה, מהטופס ששלחתי לבוגרי הסדנאות):
"בניהול מוצר לומדים צניעות. לומדים שהיפותזה היא רק היפותזה, ואפשר לטעות בגדול. כשלא רוצים להיות צודקים אלא לבנות מוצר שהכי טוב ללקוחות שלנו, קל יותר לקבל את זה שיש דברים שחברי הצוות הווירטואלי שלי עושים הרבה יותר טוב ממני."
שפה ניהולית, מהיום הראשון. תמר ב-LinkedIn.
תום
(הבחור שפיזיותרפיסטיות עוקפות אותו בניהול, כל פעם מחדש)
רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
