יש לי 41 סוכני AI, וצוחקים עליי. למה סוכן-על אחד יוצא "בסדר

יש לי 41 סוכנים שעובדים בשבילי.

קופירייטרית, שומר סף שמסמן כל ניסוח שאני שונא, סוכן מחקר, סוכן הנהלת חשבונות, סוכן אבטחה שכל התפקיד שלו זה לפרוץ למערכות שלי לפני שמישהו זר יעשה את זה. לכל אחד יש שם, תפקיד, וקובץ שעושה אותו מצוין בדבר אחד. (כן, 41. ספרתי הבוקר.)

הרבה א.נשים צוחקים עליי על זה.

"זה הכול תיאטרון."

"זה אותו הצ'ט שמחליף 41 כובעים."

"סוכן-על אחד יכול לעשות הכול, למה אתה סתם מסבך את העניינים?"

אני שומע את זה, בגרסה כזאת או אחרת, כל שבוע, בהודעות, אחרי סדנאות, גם מא.נשים חכמים שאני סופר מעריך. חצי מהחדר מחבר לעצמו איזה סוכן OpenClaw או Hermes חמוד אחד שעושה הכול, ומחכה שאודה שסיבכתי את כל הסיפור.

אז אני אתחיל דווקא בזה שאני מסכים איתם.

מה שאף אחד לא מצפה לשמוע ממני

סוכן-העל שכולם רוצים כבר קיים. קוראים לו המודל.

41 המומחים שלי הם לא 41 AI שונים. זה אותו מודל, שקיבל 41 בריפים שונים.

הקופירייטרית היא המודל כשהוא קורא את קובץ הקול שלי. מנהל החשבונות הוא המודל כשהוא קורא את המספרים שלי. אותו מנוע, קונטקסט אחר. מוח אחד יכול, בתיאוריה, לעשות את כל 41 התפקידים.

וזה או קצת מטריד או די אלגנטי, תלוי באיזו שעה שואלים אותי. כנראה שניהם.

אז מי שצוחק עליי צודק, לפחות בחלק. השאלה בכלל לא "האם סוכן אחד מסוגל?". הוא מסוגל. השאלה האמיתית היא מה מקבלים כשמבקשים ממוח אחד להיות הכול בבת אחת.

וזה מה שמקבלים.

למה 5,000 מילים של הוראות יוצאות "בסדר"?

בתקופה שהיה לי סוכן אחד שעשה הכול, ביקשתי ממנו פוסט ללינקדאין. קיבלתי בחזרה משהו שנשמע קצת כמו מייל של שירות לקוחות. מנומס, מדויק, מת לגמרי.

הלכתי לראות מה נתתי לו. כללי קול, הנחיות מותג, אסטרטגיית תמחור, הערות על מתחרים, רודמפ מוצר, תוכנית הסדנה. 5,000 מילים של הכול, במקום אחד. הוא שלף מהחלק של התמחור ל-B2B תוך כדי שהוא כותב סיפור אישי.

הפוסט לא היה גרוע, הוא היה בסדר. ו"בסדר" זו הבעיה.

זה ה-Jack of all trades. תבקשו ממוח אחד להיות קופירייטר מעולה, אסטרטג מעולה ומנהל חשבונות מעולה, באותה נשימה, ולא תקבלו שלוש פסגות. תקבלו את האמצע המרוח.

(הפתגם המקורי ישן וארוך יותר מהגרסה שעוקצים אותי איתה: "Jack of all trades, master of none, though oftentimes better than one". בהתחלה זאת הייתה מחמאה. אבל זה היה לפני שאפשר היה לגייס 41 מאסטרים במחיר של אחד.)

כשפירקתי את מגה-הסוכן הזה למומחים, כל קובץ ההוראות של הקופירייטרית שלי ירד לכ-400 מילים. איך אני כותב, איך אני נשמע, מה אני אף פעם לא אומר. שום דבר על תמחור, שום דבר על אבטחה.

וההבדל בין 400 מילים ממוקדות ל-5,000 מפוזרות הוא ההבדל בין "בסדר" לבין "זה חושב כמוני".

אבל הבינוניות היא בכלל לא הסיבה האמיתית שאני עובד עם צוות.

הדבר היחיד שסוכן אחד לא יכול לעשות

ב-2 בלילה אי אפשר להגיה את מה שכתבתם. אתם קוראים את המשפט שהתכוונתם להקליד, לא את מה שכתוב על המסך. העין מדלגת ישר מעל המילה שחסרה. אתם יודעים מה רציתם להגיד, אז אתם קוראים את הכוונה במקום את הדף.

לסוכן-על אחד יש בדיוק את אותה בעיה. הוא יכול לכתוב את המייל, לבנות את המצגת, לנסח את החוזה. הדבר היחיד שהוא אף פעם לא יוכל לעשות זה לקרוא את העבודה של עצמו במבט רענן. המוח שכתב את הפסקה הוא הקורא הכי גרוע שיש לפסקה הזאת, מאותה סיבה שאתם הקוראים הכי גרועים של המייל שכתבתם בחצות.

אין פרומפט שיוציא אתכם מזה. מבט רענן זה לא יכולת שמדביקים להוראות, זה עניין של איפה עומדים. זה הפער בין מי שעשה את הדבר לבין מי שרואה אותו בפעם הראשונה, ומי שעשה ומי שבודק לא יכולים להיות אותו מוח באותו רגע, לא משנה כמה המוח הזה טוב.

בגלל זה הצוות מנצח. הסוכן הכי חכם בעולם עדיין לא יכול לצאת מעצמו ולהסתכל.

מתי לפצל סוכן?

אז היום, במקום להתווכח, אני נותן לא.נשים שורה אחת.

מפצלים סוכן ברגע שהייתם רוצים שמישהו שני יבדוק את העבודה של הראשון.

לא כשהמשימה גדלה, ולא כשהמודל מתבלבל. ברגע שהייתם רוצים זוג עיניים נוסף, מצאתם תפר, ושמים סוכן אחד מכל צד שלו. זאת כל השיטה.

ולא אשקר, לא כולם צריכים את זה. אם אתם רק רוצים משהו שעונה על שאלות ומנסח מייל פה ושם, סוכן אחד מספיק, וזה ממש אחלה. אני לא אעשה כאילו צריך 41 סוכנים כדי לשלוח זימון ליומן.

אבל אם אתם מנהלים משהו אמיתי, שבוע שיש בו שיווק ותפעול ותוכן וכסף, והדבר שלא נותן לכם לישון בלילה, אז סוכן אחד שעושה הכול זה כמו עובד אחד שעושה הכול. אתם כבר יודעים איך זה נגמר. לא באסון, ב"בסדר". לא נורא, אבל גם לא משהו.

סוכן הוא עובד, סקיל הוא פלייבוק

הבילד פשוט יותר ממה שהמבנה הארגוני נראה. שתי שכבות.

סוכן הוא עובד. תפקיד, תחום, קובץ קצר שעושה אותו מצוין בדבר אחד.

סקיל הוא פלייבוק. ההוראות למשימה אחת בתוך התחום הזה.

כשהקופירייטרית שלי כותבת ניוזלטר, היא טוענת את הפלייבוק של הניוזלטר. כשהיא כותבת ת'רד, פלייבוק אחר. באותו רגע, הכללים של הניוזלטר פשוט לא קיימים.

מפרקים את הידע לקבצים, וטוענים את הקובץ הנכון ברגע הנכון. הכול קבצי טקסט, וזאת כל המערכת.

איפה לשים את התפרים

שנים האינסטינקט שלי היה הפוך מכל זה. בנאדם אחד, עושה הכול, מוכיח שהוא לא צריך עזרה. לפצל את העבודה הרגיש לי כמו להודות שאני לא מספיק.

זה לא ככה. תסתכלו מה מבנה ארגוני עושה בפועל. הוא שם את הכותב ליד העורך, כדי שמי שקורא את העבודה לא יהיה זה שכתב אותה. הוא שם את מי שבונה ליד מי שבודק, כדי ששום דבר לא ייצא בלי שמישהו עבר עליו.

אתם ה-CEO עכשיו. התפקיד בכלל לא היה למצוא סוכן אחד מושלם. התפקיד הוא לדעת איפה לשים את התפרים.

מבנה ארגוני הוא לא הודאה בחולשה. הוא מכפיל פוקוס.

אז שיישארו עם סוכן-העל שלהם שעושה הכול. קצת מרשים, קצת עצוב, כמו לראות בנאדם אחד מנסה להיות חברה שלמה. אני אקח את צוות המאסטרים. 41 כרגע, ועוד לא סיימתי לספור.

תום

(הבחור שספר הבוקר 41 סוכנים, ועדיין סופר)

נ.ב. את רוב הגרסה האנגלית של הפיס הזה כתבו הסוכנים שלי. את השאר כתבתי אני, ואותה קראתי אחרון, עם המבט הרענן שאין לאף אחד מהם.

רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.