איבדתי את ה-me בתוך הסוכנים, בחודש הכי גדול שהיה לעסק

כמעט חצות, ואני כותב את זה במקום לישון. זה בעצם כל המכתב, אבל בואו נחזור רגע אחורה.

יוני היה החודש הכי גדול של agents&me אי פעם. אני רוצה לעבור עליו איתכם, ואז לספר לכם את החלק שאני מתחמק ממנו.

החודש במספרים, כי ככה אני חושב

8 סדנאות פתוחות, וכולן נמכרו עד הכיסא האחרון.

הראשונה שלי אי פעם באנגלית: 26 א.נשים, רובם מתחברים מארה"ב בשעות הזויות, ובונים איתי בלייב את הצוות הראשון שלהם.

6 סדנאות פרטיות לשמות גדולים: Pitango, WSC Sports (פעמיים), AutoDS, ApprovalMax, וסשן ב-Creatives & Conversions, כנס השיווק הכי גדול בישראל.

theLOOP #1: המיטאפ הראשון על סוכנים, פנים אל פנים, שהקמתי עם חבר כאן בתל אביב. עליתי לדבר, והקהל שם עשה לי משהו שלא הייתי מוכן אליו.

יצאו 2 פרקי פודקאסט, אחד עם גיא קצוביץ' ואחד עם TrashTech. הם עברו את ה-30,000 צפיות ב-YouTube, וזה רק מה שאני יכול לספור. תוסיפו את אפליקציות הפודקאסטים, שהן קופסה שחורה, ואם לנחש בלי לנפח, זה איפשהו מעל 300K אוזניים.

והתחלתי לבנות, בלי רעש, את הדבר הבא, משהו שאני קורא לו INSIDE.

המספר שאני הכי גאה בו: 8 סדנאות, כשיכולתי להריץ 12. הביקוש היה שם. אמרתי לא בכוונה, כי החודש שעבר כמעט גמר אותי. החלטתי שעדיף לי להרוויח פחות מאשר להישרף.

זה חדש אצלי. תזכרו את זה, עוד נצטרך את זה בהמשך.

המחיר של החשיפה

קרה עוד משהו החודש, ויש לו מחיר שאני עדיין לומד לשלם.

ראו אותי, הרבה. עשרות הודעות חמות ומרגשות מא.נשים שאף פעם לא פגשתי, שכתבו לי שהעבודה הזיזה בהם משהו. זרים בכנסים ביקשו סלפי, ואני אינטרוורט, אני באמת לא יודע מה לעשות עם הפרצוף שלי כשזה קורה.

ומתחת לפודקאסטים, ליד המילים הטובות, היו גם כאלה שקראו לזה רעש בלי הוכחות, בחור שמוכר חלומות, "בולשיט ברמות אחרות", ועוד כמה דברים מגעילים :(

ההערה שבאמת נגעה בי הגיעה ממישהו קרוב. לא סתם זר ב-YouTube, חבר קרוב, שאני לא יכול פשוט להתעלם מהדעה שלו.

זה טלטל אותי יותר מכל תגובה, ולקח אותי למקום שלא ציפיתי לו: התחלתי לתהות כמה מהא.נשים שאכפת לי מהם מזלזלים, בלי להגיד, בשינוי שאני עובר, בבנאדם שהעולם רואה עכשיו.

אני בטוח לגמרי במה שאני עושה ובאיך שאני עושה את זה. ועדיין אכפת לי מה הם חושבים. שני הדברים נכונים באותו זמן.

ואז יש את הכסף. באחד הפודקאסטים נפלט לי שעברתי מיליון שקל (בערך 333K דולר), ולא תכננתי להגיד את זה. פתאום זה מה שכולם דיברו עליו, והרגשתי את הקנאה שזה מעורר.

לא אשקר, זה היה טוב לעסק. הוכחה שאני לא סתם משחק.

אבל החלטתי להפסיק לשים על זה מספר. תנחשו לבד, היה לי חודש טוב, ואני מעדיף להשאיר את זה ככה.

אני עוד מתרגל להרוויח כל כך הרבה, אחרי קריירה שלמה שבה לא הרווחתי אפילו קרוב לזה.

וכל זה מתנקז לאותו מקום: לחלק שבי שהוא פשוט אני. איך ממשיכים להוציא את העבודה לעולם בלי לשרוף בדרך את הבנאדם השקט שעשה אותה.

החודש שבו התאהבתי באבטחה

אף פעם לא היה לי אכפת מזה. ואז הרצתי קמפיין שאתגר א.נשים, ביניהם מומחי אבטחה אמיתיים, לשבור את לוטוס, הסוכנת שלי בוואטסאפ.

42 ניסו. יותר מ-3,000 הודעות ביום אחד. אף אחד לא הוציא ממנה את הסוד.

מכל ניסיון למדתי משהו, כתבתי מדריך ארוך על כל מה שאני יודע היום על איך שומרים על סוכנים, והלכתי והקשחתי את כל המערכת שלי. יצאו מזה כאן 3 פיסים שונים. תחום שלפני שנה לא יכולתי לדמיין שיעניין אותי, ועכשיו אני לא מצליח לעזוב אותו.

והיה עוד אחד. פרסמתי פיס ארוך בשם השינוי הגדול, שבו התייעצתי עם מומחים לפסיכולוגיה ארגונית, על איך א.נשים באמת מאמצים משהו כל כך גדול. עוד לא סיימתי עם זה. יש משהו חדש בדרך, על איך א.נשים וסוכנים הולכים לעבוד ביחד, אבל זה לפיס אחר.

והספר!! חלק גדול מהחודש הייתי בתוכו, והטיוטה המלאה הראשונה סוף סוף קיימת, כל 12 הפרקים. אני אומר את זה כל פעם, ומתכוון לזה יותר בכל פעם: זה אחד הפרויקטים שהכי אהבתי בכל החיים שלי, ואני עדיין עמוק בפנים. אני מקווה שהוא יראה אור בחודשים הקרובים. כשזה יקרה, אתם תהיו הראשונים לדעת.

כבר שנים לא הרגשתי כל כך חי בעבודה

אבטחה, הפסיכולוגיה של איך א.נשים משתנים, הספר שאני הכי אוהב: כל חלק בזה מדליק אותי, וכל חלק בזה עוסק בסוכנים. וזה נפלא, וזאת בדיוק הבעיה.

כי הנה מה שהפסקתי לעשות, וקלטתי את זה רק הלילה, כשכתבתי הכול.

הפסקתי לעשות מדיטציה. הייתי יושב כל יום. זה היה עמוד השדרה של החיים שלי, ואני באמת לא יכול להגיד לכם מתי בפעם האחרונה ישבתי בכוונה.

הפסקתי לקרוא. הייתי הבחור עם ספר כל ערב ומחברת פתוחה לידו, טקס שקט שלם שהיה רק שלי. כבר 3 חודשים לא פתחתי ספר.

הפסקתי להקשיב לפודקאסטים שאני אוהב, אלה על הנשמה ועל איך להיות בנאדם, ועכשיו כשאני לוחץ play זה עוד קול שמסביר איזו אוטומציה הוא בנה השבוע.

ואני זז פחות. אני מחובר בסופי שבוע, מחובר בחצות, מחובר ממש עכשיו.

אף אחד מאלה לא היה תחביב. אלה היו האנשים האחרים שאני זוכה להיות, ואחד אחרי השני הפסקתי להיות אותם.

בחודש שעבר קראתי למכתב "agents & me me me me me", כי הכול נהיה עליי. הלילה אני חושב שהבנתי את זה הפוך. הבעיה בכלל לא הייתה יותר מדי אני. הבעיה היא שאיבדתי את ה-me, אי שם בתוך הסוכנים.

לפני שנים, עוד כשהייתי שכיר, התחלתי משהו במשרד. פעם ביום כל הקבוצה הייתה עוצרת לעשר דקות, ופשוט יושבת ונושמת ביחד. זה היה החלק הכי טוב ביום, ואני די בטוח שזה גם עשה אותנו טובים יותר בעבודה.

המנכ"ל שלי באותה תקופה אמר לי שעדיף לעשות את זה לפני העבודה או אחרי העבודה. לא באמצע היום. זה ממש העציב אותי.

והקבוצה לאט לאט ויתרה על זה, כי כשתקופה נהיית קשה, הדבר שמגן עליך הוא הראשון שנופל. נשארתי כועס על זה הרבה זמן, בלי להגיד כלום. עשר דקות... לא הצלחנו לשמור על עשר דקות.

וזה החלק שאני לא מצליח להשתחרר ממנו, אני המנכ"ל עכשיו. חברה של אחד. אף אחד לא שולט ביומן שלי חוץ ממני. ואני זה שאומר לעצמי שאני לא יכול לעצור לעשר דקות.

פעם הייתי טוב בזה. אפילו גאה בזה. ידעתי לשמור על הגבול בין עבודה לחיים, ועשיתי מזה אומנות. מסתבר שזה היה קל יותר כשהיה בוס להתנגח בו, מאשר בחברה של אחד, שבה כל שעה היא שלך, ואיכשהו זה אומר שכל שעה שייכת לעבודה.

מה שאני רוצה מיולי זה לא מספר

אני רוצה לשבת ולנשום עשר דקות בלי להרגיש שאני צריך להצדיק את זה קודם. אני רוצה להיכנס לים. אני רוצה לזוז, לפתוח ספר שאין לו שום קשר לסוכנים, לראות סרט שלם עם אשתי בלי להרגיש את הטלפון בכיס.

ונראה לי שאני יכול, כי כבר התחלתי. כשבחרתי 8 סדנאות במקום 12, בחרתי ב-me, פעם אחת. ביולי אני הולך לנסות לעשות את זה בכוונה, ויותר מפעם אחת.

אני לא מאט את החברה. אני לא יכול, ואני גם לא ממש רוצה. היא חדשה, היא עובדת, תשומת הלב וההזדמנויות אמיתיות, ולרדת מהגל הראשון שבאמת נושא אותך קשה יותר ממה שזה נשמע.

אבל גם ה-me הוא חלק מהמערכת הזאת. הוא החלק שבנה את כל השאר. אם הוא נופל, כל מה שהוא בנה נופל קצת אחריו.

לסוכנים שלי היה חודש מעולה. הם עבדו לילות וסופי שבוע ולא איבדו כלום. זה כל הקטע שלהם. הם מחזיקים את המבצר כדי שאני אוכל ללכת להיות בנאדם.

איפשהו ביוני שכחתי ללכת להיות הבנאדם. ביולי אני הולך להיזכר.

אז הנה אני, סוגר את הלפטופ והולך לישון. שזה הדבר הכי און בראנד שאני יכול לעשות כרגע.

תום

(הבחור שקרא לעסק agents&me, ואז איבד בדרך את ה-me)

נ.ב. הקלטתי את זה רגע לפני חצות והלכתי לישון. הסוכנים שלי הפכו את הקול העייף שלי למכתב, באנגלית, בזמן שישנתי. שזה או הבדיחה של הפיס הזה או כל הפואנטה שלו. אולי שניהם.

רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.