קיבלנו חללית, וכל הפיד מתווכח על דלק
הפיד שלי החודש הוא ויכוח אחד ארוך על איך להוציא פחות. טריקים לחיסכון בטוקנים, תוספים שמקצצים את הקונטקסט עוד לפני שהמודל בכלל קרא אותו, שרשורים בסגנון "איך חתכתי את חשבון ה-API שלי בחצי".
כל זה נהיה ויראלי, כי "לחסוך כסף" תמיד נהיה ויראלי. והרבה מזה פוגע בעבודה בלי שאף אחד שם לב.
תחשבו רגע על העסקה. יש לכם משהו שיודע לחשוב, לכתוב, להסיק, לעצב ולבנות, ואתם נותנים לו פחות, בכוונה, כדי שכל בקשה תעלה קצת פחות.
מקבלים תשובה חלשה יותר כדי לחסוך כסף שבקושי הוצאתם.
זו העסקה הכי מוזרה שראיתי מזה שנים, והיא בכל מקום.
ואני מבין בדיוק למה זה מפתה. יש סיפוק אמיתי לראות את המספר יורד, ולהרגיש שעבדת על המערכת.
התחושה הזאת היא המלכודת. המספר שיורד מרגיש כמו ניצחון, אבל זה בכלל המשחק הלא נכון. אתם עושים תחרות מי חוסך יותר דלק, והחללית חונה בחניה.
כל העסק שלי רץ על סוכני AI, בערך $7 ביום.
בלי לעגל ובלי מבצע של שבוע ההשקה. המספר האמיתי, יום אחרי יום, לעסק שמוציא תוכן, עונה ללקוחות, מנסח הצעות מחיר, ועושה עוד מאה דברים קטנים בזמן שאני ישן.
חסכתי דלק בכל פינה שמצאתי, ומצאתי הרבה פינות. אז מה שאני עומד להגיד לא בא ממישהו שאף פעם לא הסתכל על החשבון. הוא בא ממי שכנראה חסך יותר מכל מי שמפרסם את הטריקים.
זו אשכרה חללית
אני מתכוון לזה כמעט מילולית. דברים שאני עושה היום באחר צהריים אחד לא היו על הפרק לפני שנה, בשום מחיר. וכל המכונה הזאת עולה לי פחות מקפה (בשדה התעופה), וזה מצחיק, כי אני בכלל לא שותה קפה.
עכשיו תדמיינו את הרגע שבו הגיעו המכוניות הראשונות. האנושות כולה בדיוק ירדה מהסוסים, ומולה מכונה שמשנה את המרחק, את הזמן, ואת כמה אפשר להספיק ביום אחד.
וכמעט כל הדיבור הוא "איך חוסכים דלק" ו"למה הדברים האלה עדיין לא מספיק טובים".
זה אנחנו, עכשיו. יושבים על מהפכה ובודקים את מד הדלק.
בזמן שהרבה א.נשים חכמים סופרים טוקנים, יש כאלה שכבר חוקרים את הגלקסיה
ראיתי את זה מקרוב בקבוצת הבוגרים שלי ב-WhatsApp, א.נשים יצירתיים מהסדנאות שישנים פחות בזמן האחרון ובונים חלליות.
מישהו חיבר את הסוכן שלו ל-Whoop. מישהי בנתה מערכת שכותבת לה 100 פוסטים ביום, ומישהו אחר לימד סוכן עיצוב את השפה הוויזואלית של Netflix, ועכשיו הוא מקבל מהסוכן פוסטרים אישיים, מודפסים בבית.
א.נשים בונים אתרים שלמים בלי לדעת שורת קוד אחת, ובזמן הזה שאר האינטרנט מתווכח על איך להוציא שני סנט פחות על כל בקשה.
אז איך חוסכים בלי לפגוע בעבודה?
כל זה לא אומר לבזבז בלי חשבון. אני עדיין חוסך, כל יום.
יש דרך נכונה לעשות את זה, והיא מסתכמת בשורה אחת:
לחתוך את הבזבוז, אף פעם לא את העבודה.
3 הרגלים עושים אצלי כמעט את כל החיסכון:
- אני מתאים לכל סוכן כמה הוא קורא, כדי שתיקון של שורה אחת לא יטען קודם את כל הפרויקט.
- אני מתאים את המודל לעבודה. מודל זול לסריקה ולסידור טקסט, הכי טוב שיש לכל מה שיוצא בקול שלי או צריך שיקול דעת אמיתי.
- ואני הורג כפילויות, כי הטוקן הכי יקר הוא זה שמוציאים פעמיים.
שימו לב מה שלושתם לא עושים. אף אחד מהם לא פוגע בתוצר. זאת כל השורה.
כל חיסכון אמיתי מוריד משהו שהעבודה אף פעם לא הייתה צריכה. כל טריק גרוע מוריד משהו שהמודל כן היה צריך, ונותן לאיכות לרדת בלי שתרגישו, בזמן שאתם מתפעלים מהחשבון הקטן יותר.
אז תחסכו איפה שחכם לחסוך. רק לא על חשבון התוצר, ולא על חשבון המסע. אל תתנו למד הדלק להטיס את החללית.
ותעשו את זה בקרוב
אנחנו בחלון צר. זה לא יישאר זול ופתוח ככה לנצח. המחירים יעלו, הגישה תצטמצם, ומישהו יגדר את השטח.
אז השבוע, תנו לסוכן שלכם את הדבר האחד ששמתם בתיקייה של הבלתי אפשרי. המערכת של הלקוח שהייתם בטוחים שהיא מסובכת מדי. הבעיה שוויתרתם עליה לפני שנים. תכוונו אותו לשם ותראו מה חוזר.
מי שינצל את החלון הזה כדי לבנות יגיע למקום שאתם עוד לא מסוגלים לדמיין. מי שינצל אותו כדי לקצץ קונטקסט ולחסוך שני סנט על כל בקשה עדיין יהיה בדיוק פה, עם חשבון קצת יותר קטן.
תרימו את העיניים מהשעונים לשנייה, יש בחוץ יקום שלם. הדלת פתוחה לגמרי, וזה כמעט בחינם.
אף אחד לא קונה חללית כדי לחסוך דלק. קונים אותה כדי להגיע לכוכבים.
הבילד של השבוע: מיה דרור מלמד
מיה עשתה את כל הקריירה שלה כ-CMO במשרה חלקית. היא לא כתבה קוד. לפני שנה היא בכלל לא חשבה שהיא מסוגלת להוציא מוצר תוכנה משלה.
היום יש לה חשבון GitHub והיא מפרסמת מוצרים ב-Vercel. היא לא הגיעה לשם מקיצוץ בחשבון הטוקנים, היא הגיעה לשם מבנייה.
"היום יש לי חשבון בגיטהאב, אני מפבלשת מוצרים בוורסל, ובונה דברים שלפני שנה לא יכולתי אפילו לחלום עליהם."
זאת כל הפואנטה.
הכלים נהיו זולים, הגבול זז רחוק יותר, והיא הלכה ועמדה עליו.
תום
(הבחור שמעדיף להגיע לכוכב ולא לחסוך טוקן)
רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
