הסוכן לא בוחר צבעים מתוך טעם, הוא משחזר את השילוב הכי נפוץ שראה באימון, וזאת הסיבה שכל תוצר עיצובי שהוא מייצר נוטה לאותה פלטת חום, כתום, בז' ושחור. הדרך לשבור את זה היא לא לבקש ממנו "עוד וריאציה" או "משהו יותר מקורי", אלא לנעול לו מראש קוד צבע מדויק ודוגמה חזותית, לפני שהוא כותב שורה אחת.
זה קורה כי מודל שמקבל בריף לא ממוקד עונה עם מרכז הכובד הסטטיסטי של כל מה שהוא ראה, וכשמדובר בעיצוב, השילוב הזה מוטה כלפי גוונים חמים וניטרליים שחוזרים על עצמם בכמויות עתק בחומרי המקור. ההטיה הזו מובנית בסגנון הבית ולא כשל בניסוח, ולכן ניסוח חוזר כמו "תעשה את זה יותר מקורי" לא פותר כלום, הוא רק מבקש מהמודל לנחש שוב בתוך אותו בור סטטיסטי.
אצלנו זה הפך לכיוון עבודה ולא לבעיה: כל תמונה שהצוות מפרסם נעולה מראש לגוון רקע אחד קבוע ולדיו שחור בלבד, בלי סולם ביניים (אפשר לחשוב על זה כמו מאכל נוחות של הסוכן: כשלא מבקשים ממנו משהו ספציפי, הוא חוזר לצלחת הכי מוכרת שהוא מכיר). בחרנו כיוון אחד ונעלנו אותו במקום להיאבק בנטייה של המודל, כי ברגע שהבחירה כבר לא באוויר הוא מפסיק לנחש. זה בדיוק מה שעובד גם בפרויקטים אחרים: שני רפרנסים חזותיים וקוד צבע מדויק לפני הבקשה הראשונה, לא אחרי שהתוצאה כבר יצאה חומה.
הצעד המעשי: תמונה אחת או שתיים מהמותג שלכם, וקודי הצבע המדויקים שלו, נכנסים לבקשה הראשונה, לא לבקשת התיקון (וכשמישהו כבר שולח "תעשה יותר מותאם למותג" בסבב השני, הוא כבר איבד את הקרב, כי המודל חוזר לאותו ממוצע שממנו הוא כבר יצא). מבחן פשוט: אם הפלטה לא נעולה במפורש בפרומפט הראשון, היא תתכנס לחום-כתום-בז' עד סוף הפרויקט.
פרומפט במתנה
לפני שאתה מעצב לי כל דבר חדש (לוגו, מצגת, תמונה, ממשק):
1. אני מצרף כאן דוגמה חזותית אחת או שתיים מהמותג שלי, ואת קודי הצבע המדויקים שלו (hex).
2. אתה משתמש רק בצבעים האלה, ולא מוסיף גוון נוסף מיוזמתך, גם אם נראה לך שהוא "משלים".
3. אם אין לי דוגמה או קוד צבע לתת לך כרגע, תגיד לי את זה במפורש ותחכה, במקום לבחור בשבילי.
4. בסוף, תסמן לי איזה צבע מהרשימה שימש איפה בתוצר.
