המראה הניהולית🪞

בערך 40 דקות לתוך סדנה, אישה שבקושי דיברה כל הבוקר הרימה את היד.

על המסך, צוות של סוכני AI בנה תהליך שיווק. קופירייטר, חוקר, מבקר. לכל אחד תפקיד, כל אחד מחכה להוראות.

"איך שומרים על שליטה,"

היא שאלה,

"כשכל כך הרבה קורה מאחורי הגב שלך?"

זאת לא הייתה השאלה שציפיתי לה. בנקודה הזאת בסשן רוב האנשים שואלים על הטכנולוגיה, איזה מודל, כמה זה עולה, איך זה מתחבר לכלים שלהם.

היא דילגה על כל זה והלכה ישר לשאלה שמכריעה אם משהו מכל זה עובד: איך מנהלים צוות שאי אפשר לראות?

לא הייתה לי תשובה טובה באותו רגע (מלמלתי משהו על סיכומים). אני שומע גרסאות של השאלה שלה מאז ינואר, ואיפשהו בדרך התחלתי לשים לב מי שואל אותה.


החדר

אני מעביר סדנאות שבהן אנשים בונים צוות של סוכני AI מאפס. צוות, לא צ'אטבוט אחד: קופירייטר, חוקר, מנהל שיווק, מבקר איכות, לכל אחד תפקיד מוגדר, זיכרון משלו, ויכולת לבדוק את העבודה של האחרים.

כולם מקבלים את אותם אבני בניין ואת אותן שעתיים. מנכ"לים ומאלפי כלבים, משקיעי הון סיכון ומקעקעים, מהנדסי machine learning ופיזיותרפיסטיות. מאות אנשים עד עכשיו.

התערובת הזאת היא מה שעושה את החדר מעניין. זה קרוב לניסוי טבעי: אותה משימה, אותם כלים, ומכונה שלא יודעת מי אתם.

המראה הניהולית

לקח לי חודשים לראות את זה בבירור.

סוכן מקלף כל יתרון שבדרך כלל מטה מקום עבודה. בארגון רגיל, ביטחון מתוגמל, ותק מתוגמל, ותואר טכני פותח דלתות לפני שמישהו בודק אם העבודה טובה. ההיררכיה תמיד בחדר, גם כשאף אחד לא קורא לה בשם.

סוכן לא רואה שום דבר מזה. הוא מגיב לדבר אחד בדיוק, איכות ההוראות שלכם. הוא לא יודע שאתם המנכ"ל, והוא לא מגיב לתסכול, לסמכות או למוניטין טוב.

הוא מחכה להוראה שהוא יכול לבצע.

אז הוא עובד כמו מראה. איזה כישרון ניהולי שבאמת יש לכם, הוא משקף ישר בחזרה. אם אתם יודעים לפרק משימה לשלבים, למסור אותה, ולבדוק את התוצאה, אתם מקבלים צוות שעובד תוך שעה.

אם לא, אתם מקבלים ערימה מאוד מהירה, מאוד מנומסת, של חלקים. שום דבר באמצע, ואין איפה להסתתר.

אני קורא לזה המראה הניהולית. אני חושב שזאת חוות הדעת הכי כנה שרוב א.נשים יקבלו אי פעם.

2 שפות

ברגע שאתם יודעים שהמראה שם, אתם מתחילים לשמוע 2 שפות שונות באותו חדר.

אחת היא דיבור טכני. איזה מודל הכי טוב, כמה הטוקנים עולים, איפה זה רץ, איך לחבר את זה ליומן ולמפתחות שלי, האם זה הכלי הנכון או כלי אחר.

השנייה היא דיבור ניהולי. כמה לסמוך עליו, האם הסוכן הזה יעשה רק אסטרטגיה או גם ביצוע, האם הוא צריך מישהו מתחתיו, למה הם חולקים זיכרון אחד, איפה גבול השליטה.

השאלה הכי חדה ששמעתי השנה הגיעה ממשתתפת אחת שהסתכלה על הצוות החדש שלה:

"איך מוודאים את האיכות שלהם בתחומים שבהם הם טובים ממך?"

שתי השפות לגיטימיות. רק אחת מהן מנבאת מי יוצא עם מערכת שעובדת.

אפשר לשמוע את זה עוד לפני שמתחילים לבנות, אם שואלים א.נשים בשביל מה הם באו. קבוצה אחת אומרת "אני רוצה לבנות אתר" או "אני רוצה לעשות אוטומציה לאיסוף לידים". הקבוצה השנייה אומרת "אני רוצה לגייס צוות", "אני רוצה סוכנים שיטפלו במשימות שאני הכי גרוע בהן", "אני רוצה צבא של משווקים", "אני רוצה מישהו שיעשה את העבודה השחורה".

קבוצה אחת מתארת תוכנה. השנייה מתארת עובדים. הקבוצה השנייה מסיימת ראשונה, כמעט בכל פעם.

ראיתי מנהל machine learning, האדם עם הכי הרבה תארים בסשן שלו, מעביר 2 שעות בניסיון לפתור את הסדנה כמו בעיה הנדסית. באמצע הוא שאל אותי, נבוך באמת: "מה היתרון לעבוד ככה במקום פשוט לתת ל-AI לבנות לי את התוכנה?"

הרעיון שלנהל את הכלי זה כישרון שונה מלבנות איתו בכלל לא עלה לו בראש. הוא סיים קרוב לתחתית. באותו סשן, פיזיותרפיסטית שאף פעם לא פתחה טרמינל כבר הריצה את הסוכן העובד השני שלה.

איש אחד שם את כל העניין בהודעת צ'אט, שעה לתוך סשן שברח לו: "בראש אני על טיל. בפועל, כל החלקים מפוזרים על הרצפה."

הוא היה חכם. מה שהוא גילה זה המרחק בין לדעת מה אתם רוצים לבין לתאר את זה מספיק ברור כדי שמישהו שאף פעם לא ראה את העבודה שלכם יעשה את זה בלי שתעמדו מעליו.

החלק שלא תכננתי

עכשיו החלק שעושה לא.נשים לא בנוח, כולל לי.

השאלות הניהוליות מגיעות בעיקר מנשים.

לא חיפשתי את זה. שמתי לב לזה לייב, ואז חזרתי ליומני הצ'אט המוקלטים של 80+ סדנאות וקראתי מחדש כל שאלה, מחפש באיזו שפה היא.

שאלות התשתית, שרתים וטוקנים ומפתחות ואחסון, הגיעו בעיקר מגברים. שאלות ההאצלה והשליטה, איך אני מובילה אותם, איך אני בודקת אותם, איך אני נשארת בשליטה, הגיעו בעיקר מנשים.

מאז שכתבתי את זה לראשונה העברתי עוד עשרות סדנאות. הפסקתי לספור, והדפוס לא הפסיק.

אני רוצה להיזהר כאן, כי תצפית כזאת משתטחת ברגע שהיא יוצאת מהחדר. לא הרצתי מחקר מבוקר. המגדר ביומני הצ'אט הוסק, משמות ומהדרך שבה הדקדוק העברי מסגיר אותו.

החדרים שלי הם בחירה עצמית. ואני גבר שעושה תצפית על נשים, וזה יוצר עיוותים שאני לא יכול לראות עד הסוף. אז אני לא אומר לכם שנשים טובות יותר ב-AI.

אני אומר לכם משהו שאני חושב שהוא גדול יותר. זה לא פער מגדרי. זה פער שפה.

2 השפות פשוט לא מחולקות שווה, והסיבה שהן לא היא היסטוריה.

מאיפה השפה הגיעה

במשך 30 שנה, בראש הארגון הטכנולוגי עמד המהנדס, האדם שיכול לגרום למכונה לעשות את הדבר. סביב המרכז הזה סידרנו טבעת של תפקידים, שילמנו להם פחות, וקראנו לכישורים שלהם "רכים": ניהול פרויקטים, תפעול, משאבי אנוש, למידה והדרכה, חוויית לקוח.

אלה האנשים שמפרקים עבודה לשלבים. שנותנים פידבק שמשפר במקום לרסק. שמאצילים, ואז בודקים, ומחזיקים תריסר חלקים נעים בראש כדי שכל העניין לא יקרוס.

התפקידים האלה הם, באופן לא פרופורציונלי, איפה שנשים הגיעו. זה מי שתרגל את השפה הניהולית כל יום, במשך עשורים, בזמן שאמרו לו שזה לא באמת נחשב.

הסוכנים לא קראו את המבנה הארגוני.

הדר שוורץ היא פיזיותרפיסטית. היא מנהלת עסק פילאטיס, מלמדת אנטומיה, ועושה דוקטורט בבריאות הציבור. בלי שום רקע טכני.

אחרי הסדנה שלי היא קפאה 3 ימים. ביום הרביעי היא התיישבה והתחילה לדבר עם המחשב, החל בסריקת חשבוניות, כי זה היה תהליך שהיא כבר ידעה לתאר.

בקורסי האנטומיה שלה היא מלמדת תנועה כמו שהיא מנהלת כל תהליך מורכב: מה קורה קודם, מה בא אחר כך, על מה אי אפשר לדלג. לתאר תהליך עבודה לסוכן התברר כאותו כישרון כמו לתאר דפוס תנועה לתלמיד.

תוך זמן קצר היו לה סוכנים שסורקים את האינבוקס שלה לחשבוניות, עונים ללקוחות בוואטסאפ, מריצים עוזר הוראה לתלמידים שלה, ושולחים לה תדריך בוקר. תפקיד שעלה לה בערך 1,500 דולר בחודש עולה לה עכשיו 100.

"הכישרון הכי חשוב שגיליתי היה לדעת לתאר תהליך בבירור. אני מלמדת שנים. זה אותו שריר."

שולמית בנאי מובילה הטמעות AI בתוך ארגונים, והיא טכנית. היא אמרה את זה הכי פשוט:

"מה שעוזר לי עם AI זה ניסיון ניהולי עמוק. אנשים, תהליכים, מערכות. לנהל מערכת סוכנים זה פשוט מימוש אחר של אותו דבר."

תומר ורטהיימר, שמאמן אנשים לנהל את הקריירה שלהם כמו מוצר, הפנה את אותו רעיון פנימה.

"לנהל סוכנים זה בעיקר ניהול עצמי. הסוכן מגביר את מה שיש בך. יש בהירות, הוא מייצר בהירות. יש בלבול, הוא מייצר בלבול. זה כישרון מנהיגותי, לא טכני."

מאיה דרור מלמד, סמנכ"לית שיווק במיקור חוץ, קראה להיסטוריה בשמה בלי למצמץ:

"נשים מנהלות הרבה דברים בבת אחת. הן מתעדפות בזמן אמת, שואלות שאלות ובאמת מקשיבות לתשובות, נותנות פידבק ומעודדות. אחרת העולם היה קורס מזמן."

ההיפוך

תעמדו רגע מרחוק ותסתכלו על הצורה של זה.

ברגע שביצוע נהיה זול, שיקול דעת נהיה יקר. ושיקול הדעת אף פעם לא ישב איפה שחשבנו.

הסוכנים מתגמלים את הטבעת ומתעלמים מהמרכז. הם הופכים את הכישרון ה"רך" למטבע קשה, ומשאירים ברק טכני גולמי מחכה להוראה שהוא אף פעם לא מקבל.

האנשים שבמשך דור קראנו להם הכי פחות טכניים בבניין החזיקו את המפתח כל הזמן. פשוט לא היה להם צוות לפקד עליו עד עכשיו.

הכישרון הכי טכני של העשור הבא הוא ניהול. לאנשים הכי פחות טכניים בחדר כבר יש אותו.

זאת לא הדרך שבה רוב הארגונים מגיבים. הם מגייסים עוד מהנדסים, ממנים Chief AI Officers, משיקים הכשרות טכניות, מחזקים את המרכז בזמן שהמנוף זז לטבעת.

הצינור לכישרון הכי שווה של עידן ה-AI רץ עכשיו, לגמרי מחוץ למבנה הארגוני, בחלק של הבניין שאף אחד לא מממן.

איזו שפה אתם מדברים?

אם ביליתם שנים בלדעת לפרק תהליך לשלבים, לתת פידבק שמשפר ולא פוצע, ולמסור משהו ואז לבדוק אותו במקום לרחף מעליו, ואמרו לכם שאלה כישורים רכים: בשביל זה הם היו. הייתם באימונים כל הזמן. אף אחד לא קרא לזה ככה.

ואם אתם הבונים, האנשים עם הטיל בראש: התיאור הוא הבעיה, והתיאור הוא משהו שאפשר ללמוד. והאנשים שיכולים ללמד אתכם אותו כנראה כבר בחדר שלכם.

דבר אחד לנסות השבוע: תכתבו את 5 השאלות הבאות שאתם שואלים AI, ואז תמיינו אותן ל-2 עמודות: "איך אני מחבר את זה" ו"איך אני מוביל את זה". רוב האנשים מופתעים איזו עמודה מתמלאת.

תענו לי ותגידו איזו עמודה ניצחה. אני אוסף. ואם אתם מריצים חדרים משלכם, בכל תחום, תגידו לי אם אתם רואים את אותו פיצול, כי אני רוצה לדעת אם זה רק אני.

אין לי תיאוריה למה הדפוס ממשיך להופיע. יש לי את יומני הצ'אט ושאלה שאני לא מצליח להניח.

אם הכישורים הכי קריטיים לניהול הטכנולוגיה הכי חזקה בהיסטוריה הם אלה ששילמנו עליהם פחות ותייקנו תחת "רכים" במשך עשורים, מה זה אומר על איך מדדנו כשירות כל הזמן?

אני לא יודע לאן זה הולך. אני רק יודע שאני לא מצליח להפסיק להסתכל.

🛠️ הבנייה של השבוע: צוות גילוי המוצר של תמר

תמר שחר נכנסה לתפקיד חדש של VP Product ולא חיכתה לצוות מחקר. היא בנתה אחד: חוקר שלוקח כל ראיון משתמש ומוציא ממנו תובנות והזדמנויות, סוכן מודיעין תחרותי, ואסטרטג שעוזר לה לבנות את עץ ההזדמנויות.

ההסבר שלה למה זה עובד הוא כל הגיליון הזה בנשימה אחת (במילים שלה, מהטופס ששלחתי לבוגרים): "בניהול מוצר לומדים ענווה. היפותזה היא רק היפותזה. כשלא צריך להיות צודק, קל יותר לקבל שיש דברים שחברי הצוות הווירטואליים שלי עושים הרבה יותר טוב ממני."

שפה ניהולית, מהיום הראשון. תמר בלינקדאין.

זהו להשבוע.

אם זה היה שימושי, תעבירו את זה למישהו (בנאדם אמיתי) שאמרו לו שהכישורים שלו רכים.

נתראה בשבוע הבא ✌️

תום (הבנאדם שפיזיותרפיסטיות ממשיכות לנהל טוב ממנו)

נ.ב. הניוזלטר הזה נעשה 88% על ידי צוות ה-AI שלי.

נ.נ.ב. אם אתם חדשים כאן, הארכיון של הלופ מחכה ב-getagents.today/newsletter. בן הדוד הכי קרוב לגיליון הזה הוא הטור על לגייס צוות במקום סוכן-על אחד: מבין בהכול, מומחה בכלום.

נ.נ.נ.ב. אני מלמד את השיטה המלאה בלייב, שעתיים, באותו חדר כמו כולם מהגיליון הזה: getagents.today.

נ.נ.נ.נ.ב. אני קורא כל תגובה. אשכרה אני 🤓 תגידו לי איזו עמודה ניצחה.