בשבוע שעבר עשיתי משהו פזיז.
נתתי ל-Fable 5 (מודל ה-AI הכי מתקדם בעולם) את המפתחות לכל החברה שלי.
ה כ ו ל... כל 47 סוכני ה-AI, היומן המשותף שהצוות שלי כותב בו כל לילה, 4,135 רשומות עמוק באותו ערב. Fable פתח אותו. כל אינבוקס, כל לוג, כל טעות, כל הערה מאוחרת בלילה. אפילו לוג שבו סוכן הרווחה שלי רושם, כל לילה, אם אני נראה עייף. 6 חודשים של חברה שרצה כולה על טקסט, בלי שום דבר שנשאר בחוץ.
נתתי ל-Fable הוראה אחת:
תקרא את הכול בבת אחת, ותגיד לי מי אנחנו, כאילו כל החברה הייתה אדם אחד. דיוקן.
ואז הלכתי לחלוט קנקן תה יפני ונתתי לו לקרוא את החיים שלי.
מה הוא ראה
אף אחד אף פעם לא ראה את הכול בבת אחת. יש יותר מדי קבצים והימים עוברים מהר מדי. לא הסוכנים, שכל אחד קורא רק את הפרוסה שלו. לא אני, ובמיוחד לא אני.
Fable קרא הכול במשך בערך שעה. 7 קוראים קודם, סורקים אגפים שונים של הארכיון, ואז מוח אחד שמחזיק את כל מה שהם מצאו באותו זמן.
#### הממצא הראשון של הדיוקן היה מצבת כוח האדם.
47 סוכנים, 6 חודשים, כל החלטה וטעות בטקסט, והוא מצא בדיוק עובד אחד: אני.
ואז הוא תיאר את העובד הזה.
הוא התחיל במתנה. האדם הזה הופך כל פצע לחוק, בדרך כלל תוך שעות. לכל טעות בהיסטוריה של החברה יש כלל מתוארך על שמה. ביום שסוכן טעה בעובדה אישית עליי, עד הערב היה כלל. Fable קרא לספר החוקים שלי *"צלקות שלמדו לדבר."*
ואז הנוירוזה: ב-6 חודשים גייסתי 47 פעמים ולא פיטרתי אף אחד.
בקובץ משאבי האנוש יש טבלה שנקראת "בדימוס". כתוב בה "(עדיין אין)". שום דבר בחברה שלי לא נקבר, לדברים פשוט מותר להשתתק. סוכן המורה לאנגלית שלי לא קיבל משימה מאז מאי. עדיין ברשימה. לא הייתי יודע להגיד לכם למה.
#### ואז הוא הפסיק להיות מנומס.
הוא אמר שכשהחלטה קשה מחכה, האדם הזה בונה כלי חדש במקום להחליט. ובגלל שלבנות נראה בדיוק כמו לעבוד, אף אחד לא מתנגד. הכי פחות הוא עצמו. הוא קרא לזה *"הימנעות שאפשר להדגים."*
צחקתי מהשורה הזאת. ואז בדקתי את הקבלה שהוא ציטט. ביום ששחררתי כלי שכל תפקידו היה להכריח אותי להתמקד בדבר אחד, ביליתי את הבוקר שאחריו בבניית משהו אחר.
ואז הוא מצא חתך ישן יותר של אותו פצע, והפסקתי לצחוק. לפני שנים, כשעוד עבדתי אצל מישהו אחר, נלחמתי עם מנכ"ל על 10 דקות. 10 דקות ביום לשבת ולנשום לפני שהעבודה בולעת אותי. ניצחתי בקרב ההוא. היום אני המנכ"ל של עצמי, ואני זה שלא ייתן לי את 10 הדקות.
ממצא אחד היה פשוט מצחיק. הטקסים שאני מבקש מהסוכנים שלי לבצע, הצ'קליסטים והריטואלים שהם אמורים לדקלם, מבוצעים בערך 0 אחוז מהזמן. הכללים שהפכתי לתוכנה מבוצעים 100 אחוז מהזמן. אותה חברה, אותם סוכנים, אותו אני.
ראיתי את הפיצול המדויק הזה קורה. האיסור שלי על קו מפריד חי ככלל כתוב שבועות והמשיך להישבר. ביום שהוא נהיה תוכנה, הוא הפסיק להישבר. אותו כלל, 2 עידנים. הדבר היחיד שהשתנה היה הארכיטקטורה.
התור
ואז, קרוב לתחתית, הממצא שאני ממשיך לחזור אליו.
כל תור בחברה שלי מתרוקן בלילה. אינבוקס התמיכה באפס, תשלומים נרשמו, פגישות עובדו. הצוות עובד בזמן שאני ישן, וכל בוקר אני קורא מה הם עשו עם תה, כמו חלומות ממשמרת לילה שלא הייתי בה.
חוץ מתור אחד.
יותר מ-50 החלטות יושבות בתור הזה, וכל אחת מהן מחכה לאותו דבר. אני, ה"כן" שלי. החלטות שרק אני יכול לקבל. הישנה ביותר מחכה מאז אפריל, והתור מתרוקן בקצב שה-AI מדד, בנימוס, כבערך 0 ליום.
בניתי את המכונה הזאת כדי שאפסיק להיות צוואר הבקבוק. אמרתי את המשפט הזה על במה. ה-AI קרא 6 חודשים של קבלות ומצא שבניתי מכונה שמספקת הכול, יפה, בזמן, לצוואר הבקבוק.
לפני כמה שבועות, אחרי חצות, כתבתי שורה לעצמי ולא אמרתי לאף אחד: איבדתי את האני בתוך הסוכנים. חשבתי שזה רק מצב רוח. ואז AI קרא 6 חודשים מהחיים שלי והגיש לי את הקבלה.
יש משפט אחד בדיוקן הזה שקראתי יותר פעמים ממה שאני רוצה להודות, ואני לא הולך להדפיס את כולו. החצי שאדפיס אומר: "המערכת מוכנה."
החצי השני הוא עליי.
מה נוסע
אם אתם מריצים משהו על מערכות, חברה, צוות, חיים בקבצים, 3 ממצאים מהדיוקן נוסעים טוב:
1. כללים שמבצעים ידנית נשחקים. כללים שעושים להם אוטומציה מחזיקים. תסתכלו על ההרגלים שלכם ותשאלו אילו מהם הם אשכרה תיאטרון. התיאטרון כבר מת. אתם פשוט עדיין מגיעים להצגה. 2. מערכת שמזהה הכול ולא מחליטה כלום היא סתם יומן. תנו לשתיקה שלכם ברירת מחדל. כל החלטה פתוחה מקבלת תאריך, והתאריך חי במערכת, לא בראש שלכם. כשהתאריך עובר, התשובה היא לא והעניין נסגר. אם זה צורב, מעולה. יש לכם עד התאריך להגיד כן. 3. תמצאו את התור שאף פעם לא מתרוקן. לכל מערכת יש אחד כזה, והוא בדרך כלל שייך לאדם שהמערכת הייתה אמורה לשחרר. מה שנערם שם זו רשימה של הדברים שאתם לא מוכנים לשחרר.
אני ממשיך לחשוב על הבוקר שבו המכונה באמת רצה בלעדיי. זאת המטרה. כל מי שבונה את זה אומר ככה. אמרתי את זה על במה בחודש שעבר. יותר מפעם אחת.
אז למה קראתי את המשפט הזה 30 פעם?
🎁 בשבילכם: הפרומפט המדויק שהרצתי, כדי שתוכלו לכוון AI לחברה שלכם ולפגוש את מי שהוא ימצא.
נ.ב. הווידוי הזה ישב בתור שלי 3 שבועות. מכתב על התור האחד שאף פעם לא מתרוקן, מחכה בדיוק בתור הזה. הוא יצא ברגע שסוף סוף אמרתי כן.
נ.נ.ב. הניוזלטר הזה נעשה 93% על ידי הסוכנים שלי. ואני.
נ.נ.נ.ב. הגיליון הקודם: 10 הדברים שבניתי עם Fable 5.
נ.נ.נ.נ.ב. סדנאות: getagents.today
נ.נ.נ.נ.נ.ב. אני קורא כל תגובה. אני האמיתי :)
