בטח כתבתם פעם לסוכן החמוד שלכם "תשפר".
הסוכן עשה מה שביקשתם, והטיוטה חזרה ארוכה יותר, חלקה יותר ובטוחה יותר בעצמה, ועדיין לא "זה". אז כתבתם "תשפר" שוב, וקיבלתם ממוצע מלוטש. כל פעם מחדש.
למטה יש 5 שאלות שמתקנות את רוב זה, ואפשר להריץ אותן כבר היום. אבל קודם: למה "תשפר" לא עובד.
למה הסוכן מחזיר לכם את האמצע
הסוכן קרא יותר מכל בנאדם בעולם, וזאת בדיוק הבעיה.
תבקשו ממנו כותרת, לוגו או תוכנית בלי שום דבר נוסף, ובדרך כלל תקבלו את האמצע של כל מה שהוא קרא. זה הרבה ממה שקוראים לו סלופ. הוא לא שבור, הוא פשוט של אף אחד.
ואין לו מה להפסיד. הוא לא יעמוד מול הלקוח שלכם, לא יקרא את התגובה הכועסת, ולא יסחוב איתו את ההשקה שנכשלה בחודש שעבר, אלא אם מישהו רשם את הלקח במקום שהוא קורא.
"תשפר" שואל אותו את הדבר היחיד שהוא לא יכול לדעת: טוב יותר בשביל מי? ולפי מה?
מה זה טעם
טעם זה "לא" עם סיבה.
"לא אהבתי" כל אחד יודע להגיד. טעם נשמע ככה: "זה נפתח בשאלה, והקוראים שלנו מדלגים על שאלות". או ככה: "זה נכון, אבל נכון למישהו אחר".
יש לו שני חלקים, והם מתנהגים אחרת.
את הסיבה אפשר להעביר הלאה. כותבים אותה במקום שהסוכן קורא, והוא לוקח אותה איתו לפעם הבאה, בלעדיכם.
ה"לא" בא קודם, ולפעמים הוא בא לבד. קוראים טיוטה, משהו לא יושב, ועדיין אי אפשר להגיד מה. התחושה הזאת היא הטעם שלכם שרץ לפני המילים, והיא החלק שאי אפשר לשמור באף קובץ עד שמוצאים לה מילים.
בגלל זה אני לא מאמין בגרסה המחמיאה, "לסוכני AI אין טעם. לך יש". היא אומרת לשמור את השיפוט בראש, וזה אומר להישאר בכל לופ לנצח ולחזור על עצמכם. הגרסה שאני מלמד שונה.
קיצר, לסוכנים אין טעם. יש להם את שלכם, אם כתבתם אותו.
"אבל אין לי טעם בעיצוב"
או בשיווק, או בקוד. אתם לא מעצבים, אז איך תדעו מה טוב?
אתם לא צריכים טעם בתחום. אתם צריכים קורא. אם אתם יכולים להגיד "הלקוח שלי היה שונא את זה" או "הצוות שלי לא היה קורא אחרי השורה השנייה", זה כל הכישור. וזה בדיוק מה שחסר לסוכן.
T.A.S.T.E, חמש שאלות
זה הלופ שהופך את ה"לא" שלכם למשהו שהסוכן יכול להשתמש בו. מריצים אותו בכל פעם שמעבירים עבודה לסוכן, ו"כן" לכל שאלה אומר שזה עובד.
T(ell): להסביר את הכוונה
לפני ה"איך", נותנים את ה"למה".
אומרים למי זה מיועד, איך נראה סיום, ואילו החלטות הסוכן יכול לקבל בלי לבדוק איתכם.
בריף טוב רואים במה שלא קורה אחריו. הסוכן התחיל לעבוד בלי לשאול אתכם משהו שהבריף היה צריך לענות עליו?
A(llow): להשאיר מרחב להחלטות
מצביעים על היעד ומשאירים לסוכן את הדרך.
מכתיבים כל צעד, ומקבלים בחזרה את הרעיון שלכם, רק יותר לאט. אז תחפשו את טביעות האצבעות של הסוכן. הוא קיבל לפחות החלטה אחת שלא פירטתם, ואפשר לראות איזו?
S(ee): להסתכל על התוצר
מסתכלים על העבודה עצמה, בלי הסיכום שהסוכן נתן עליה, ובלי לשאול אותו אם היא טובה.
מניחים אותה מול משהו שהסוכן לא כתב: המקור, בדיקה אמיתית, קורא שלא היה בחדר. לפני ששופטים: הסתכלתם על משהו שהסוכן לא ייצר?
T(une): לכוון את המערכת
כשמשהו לא בסדר, מתקנים את הקובץ ולא רק את התוצר הזה.
תיקון בצ'אט מתקן את היום. תיקון בהוראות של הסוכן מתקן את כל הפעמים שאחריו.
כל תיקון שנתתם פעמיים כתוב עכשיו במקום שהסוכן קורא?
E(volve): לפתח את היחסים עם הסוכן
בפעם הבאה, אותו סוג עבודה: בריף קצר יותר, ועוד החלטות שהסוכן מקבל לבד. ככה יודעים שהלופ מסתובב. הבריף קצר יותר מבפעם הקודמת, והעבודה טובה לפחות באותה מידה?
איפה אתם נכנסים
כל פעם שמכווננים את המערכת, סיבה אחת עוברת מהראש שלכם לקובץ. בגלל זה הסוכן אמור להזדקק לכם פחות בכל סיבוב של הלופ.
פחות, אבל לא אפס. שלושה דברים נשארים שלכם, גם כשהבריף נהיה קצר. להגיד למה, כי את ה"איך" הסוכן יכול למצוא, ורק אתם יודעים למי זה מיועד. ללמד פעם אחת, כי בפעם השנייה ששומעים את עצמכם אומרים משהו, הוא שייך לקובץ.
ולסיים עם העין שלכם, כי שם צץ ה"לא" שאי אפשר להסביר. לא עוזבים אותו עד שמוצאים לו שם, כותבים את השם, והוא נהיה כלל.
העבודה שלכם היא ה"לא" שעוד אי אפשר להסביר.
כל מה שאפשר להסביר שייך לקובץ.
תנסו את זה השבוע
תבחרו משימה אחת שנתתם לסוכן יותר מפעם אחת. לפני שאתם כותבים בריף נוסף, תפתחו את הבריף הראשון שכתבתם למשימה הזאת.
תמצאו משפט אחד שהקלדתם פעמיים, ותעבירו אותו למקום שהסוכן קורא בכל פעם, למשל ההוראות המותאמות שלו, ההוראות של פרויקט או קובץ סקיל. זה ה-Tune הראשון שלכם.
אחר כך תעקבו אחרי שני מספרים של המשימה הזאת: כמה מילים יש בבריף, וכמה סבבי תיקונים עוברים עד שאתם מקבלים את העבודה. הבריף אמור להתקצר, והתיקונים לא אמורים לגדול. אם הבריף התקצר והתיקונים עלו, לא כיוונתם כלום. פשוט הפסקתם להסביר.
התרגיל עובד גם בלי שאהיה בחדר.
תום
(הבחור שמלמד לופ, בתוך לופ)
רוצים לבנות צוות AI משלכם? יש סדנה, שעתיים וחצי בזום.
