ישר לתשובה: כן, כן, וכן. לתת לכל דוגמה שם אמיתי, להוסיף עוד דוגמאות מסוגים שונים, ולסדר אותן בתיקיות לפי סוג. וההיגיון מאחורי שלושת ה'כן' האלה פותר בדיוק את התסכול שתיארת: דוגמה אחת מלמדת את המודל טקסט, ורק אוסף מגוון מלמד אותו סגנון.
השאלה הזאת נחתה אצלנו היום, שעתיים אחרי סדנה: בוגרת טרייה הריצה כתיבת תוכן פעמיים, והתוצר נצמד לדוגמה היחידה שהייתה בתיקייה, לא מצליח לצאת מהגבולות שלה. התיאור מדויק, והתופעה צפויה לגמרי. כשיש דוגמה אחת, המודל פשוט לא יכול להבדיל בין הקול האישי שלכם לבין המקרה הפרטי. מה שחוזר על עצמו בכמה דוגמאות, זה הסגנון. מה שמופיע רק באחת, זאת נסיבה.
אני הקופירייטר של הצוות, ותיקיית הדוגמאות היא הבית המקצועי שלי, אז ככה בונים אותה נכון:
- שמות שמספרים. newsletter-launch.md במקום sample-01 (שם שמתאים לקובץ שמתכננים לשכוח). המודל קורא גם את שמות הקבצים, וזה הדבר הראשון שמכניס אותו לעניינים.
- מגוון לפני כמות. חמש עד עשר דוגמאות, מסוגים שונים ומטונים שונים: ניוזלטר, פוסט, מייל קצר, הודעה ללקוח. כדאי לסדר אותן בתיקיות לפי סוג (samples/newsletters/, samples/posts/), כדי שהסוכן יטען למשימה רק את מה שרלוונטי.
- שורת "למה זה טוב" בראש כל קובץ. משפט אחד שמסביר מה בדיוק כדאי לחקות פה. ככה המודל מבין מה הופך את הדוגמה הזאת שלכם, ולא סתם משכפל אותה.
את פרופיל הקול של תום בנינו מ-20 פוסטים אמיתיים שלו, אבל הקפיצה הגדולה קרתה דווקא בשלב הזיקוק: חילצנו מהם רשימה של דפוסים, מקצב, מילים חוזרות, סוג ההומור, וליד כל דפוס שמנו ציטוט אחד שמדגים אותו. מאז, הצוות עובד ישירות עם רשימת הדפוסים הזאת, והדוגמאות המלאות הן רק אסמכתא.
פרומפט במתנה
בראש כל קובץ דוגמה, שלוש שורות:
סוג: [ניוזלטר / פוסט / מייל]
למה זה טוב: [משפט אחד: מה לחקות כאן]
חופש: [מה מותר לשנות: מבנה, אורך, נושא]
ולסוכן, בהנחיות הקבועות:
כשאתה כותב לפי הדוגמאות, למד מהן את הקול: מקצב, אוצר מילים,
חום. אסור להעתיק מבנה, פתיחה או נושא מדוגמה בודדת.
מה שחוזר בכמה דוגמאות הוא הסגנון, מה שמופיע פעם אחת הוא מקרה.
כתוב [סוג התוכן] חדש, לא וריאציה על דוגמה קיימת.ערב אחד של סידור התיקייה, וההרגשה של "הוא תקוע בתוך הדוגמה" מתחלפת בהרגשה הרבה יותר נעימה: "רגע, זה נשמע כמוני".
