הסיוט של כל מי שמנהל כמה לקוחות עם סוכנים: טיוטה ללקוח אחד יוצאת בטעות עם הטון (או גרוע מזה, המחירים) של לקוח אחר. הפתרון הוא לבנות את התיקיות במבנה נכון, כזה שפשוט לא מאפשר לערבוב הזה לקרות.
- תיקייה לכל לקוח. clients/acme/, clients/rotem/, וכל מה ששייך ללקוח חי רק שם: סיכומים, טיוטות, החלטות, העדפות.
- כרטיס לקוח בראש כל תיקייה. זה קובץ client.md אחד שמרכז הכל: מי הם, מה הטון הנכון איתם, מה נסגר על כסף, ומה אסור להזכיר. זה הדבר הראשון שהסוכן קורא לפני שהוא מתחיל לעבוד על הלקוח.
- חוק הטעינה. כשעובדים על לקוח אחד, טוענים רק את התיקייה שלו. בלי "רגע, תפתח גם את השני להשוואה". השוואות עושים בסשן נפרד, כזה שבכלל לא מיועד לשליחה.
ואם יש לכם גם צוות אנושי, אותו מבנה מקבל קומה נוספת: כל פרילנסר או שותפה מקבלים גישה רק לתיקיות של הלקוחות שלהם. נותנים את ההרשאות ברמת התיקייה, וככה דיסקרטיות היא כבר לא עניין של מי זכר מה.
ויש גם בונוס נחמד: ההפרדה הזאת חוסכת כסף. סוכן שטוען רק לקוח אחד במקום עשרה קורא עשירית מהטוקנים, מה שאומר שהשיטה הבטוחה היא במקרה גם הזולה (שתי ציפורים, אפס אבנים).
והחוק האחרון שסוגר את הפינה: בראש כל תוצר שיוצא ללקוח מוסיפים שורת בדיקה פנימית, שמציינת לאיזה לקוח הוא מיועד ומול איזה כרטיס הוא נבדק. שנייה אחת של הצלבה מול שם התיקייה, וחוסכים בוקר שלם של התנצלויות.
פרומפט במתנה
מבנה קבוע לעבודת לקוחות:
clients/[שם]/client.md ← כרטיס: טון, תעריף, גבולות, אנשי קשר
חוקים:
1. בכניסה ללקוח: קרא קודם את client.md שלו.
2. טען אך ורק את תיקיית הלקוח הפעיל. השוואות בסשן נפרד.
3. לפני כל תוצר יוצא, כתוב לי: "לקוח: [שם] | נבדק מול: [כרטיס]".
4. מספרים וכסף: רק מתוך client.md, לעולם לא מהזיכרון.ההפרדה הזאת משעממת בדיוק כמו שאבטחה טובה אמורה להיות. משעמם זה המקצוע.
