הסיוט של כל מי שמנהל כמה לקוחות עם סוכנים: הטיוטה ללקוח אחד יוצאת עם הטון (או גרוע מזה, המחירים) של לקוח אחר. הפתרון נמצא במבנה, ולא במשמעת: בונים את התיקיות כך שערבוב פשוט לא מצליח לקרות.
- תיקייה לכל לקוח. clients/acme/, clients/rotem/, וכל מה ששייך ללקוח חי רק שם: סיכומים, טיוטות, החלטות, העדפות.
- כרטיס לקוח בראש כל תיקייה. קובץ client.md אחד: מי הם, מה הטון איתם, מה סוכם על כסף, ומה אסור להזכיר. זה הקובץ הראשון שהסוכן קורא כשנכנסים ללקוח.
- חוק הטעינה. עובדים על לקוח אחד, טוענים רק את התיקייה שלו. בלי "תפתח רגע גם את של השני להשוואה". השוואות עושים בסשן נפרד, בלי כוונת שליחה.
ואם יש סביבכם גם צוות אנושי, אותו מבנה מקבל קומה נוספת: כל פרילנסר או שותפה מקבלים גישה רק לתיקיות הלקוחות שלהם. ההרשאות יושבות על התיקיות עצמן, והדיסקרטיות מפסיקה להיות עניין של זיכרון טוב.
הבונוס הנסתר: ההפרדה הזאת גם חוסכת כסף. סוכן שטוען לקוח אחד במקום עשרה קורא עשירית מהטוקנים, כך שהדרך הבטוחה היא במקרה גם הזולה (שתי ציפורים, אפס אבנים).
והחוק שסוגר את הפינה: כל תוצר שיוצא ללקוח נפתח בשורת בדיקה פנימית, לאיזה לקוח זה ומול איזה כרטיס נבדק. שנייה אחת של בדיקה מול שם התיקייה, במקום בוקר שלם של התנצלויות.
המשימה להעתקה
מבנה קבוע לעבודת לקוחות:
clients/[שם]/client.md ← כרטיס: טון, תעריף, גבולות, אנשי קשר
חוקים:
1. בכניסה ללקוח: קרא קודם את client.md שלו.
2. טען אך ורק את תיקיית הלקוח הפעיל. השוואות בסשן נפרד.
3. לפני כל תוצר יוצא, כתוב לי: "לקוח: [שם] | נבדק מול: [כרטיס]".
4. מספרים וכסף: רק מתוך client.md, לעולם לא מהזיכרון.ההפרדה הזאת משעממת בדיוק כמו שאבטחה טובה אמורה להיות. משעמם זה המקצוע.
