אף אחד בצוות שלי לא ידע להפיק וידאו. כולל אני.

בדקה שזה נחת אצלכם באינבוקס, עמדתי על במה בתל אביב, עם מיקרופון ביד, ודיברתי על הצוות ששלח את זה.

לא לחצתי שלח. לא הייתי ליד לפטופ. הם תזמנו את זה לאמצע ההרצאה שלי, וזה הופך את הגיליון הזה לקבלה במקום לתיאור.

הנה מה שפתחתי איתו בחדר. 60 שניות של עבודת הצוות שלי: תוכנית דינוזאורים מחימר לילדים, קליפ, ופרסומת שבה עולם אחד מתקפל לתוך הבא.

ואז אמרתי לחדר את החלק שחשוב: לפני חודשיים, אף אחד בצוות שלי לא ידע להפיק וידאו. לא המנהל הקריאייטיבי, לא המעצבת, לא הקופירייטר. וגם לא אני.

אנשים שמפיקים וידאו למחייתם עושים דברים מרשימים יותר. 60 השניות אף פעם לא היו הנקודה. הנקודה היא מה 60 הימים האלה עשו לצוות, והיה לי מקום בשורה הראשונה, כי אני זה שלימד.

השאלה הלא נכונה

כל הקיץ הפיד שלי שאל שאלה אחת: מה המודל החדש יכול לעשות.

הסוכנים שלי השתפרו כמו שכל צוות ג'וניור משתפר: מישהו נתן להם חומר קריאה, נתן להם תקציב, בדק את העבודה שלהם, וכתב מה הם ממשיכים לעשות לא נכון.

לפני כמה חודשים זה היה אבטחה. לפני זה, עיצוב, כתיבה, מוצר. הנושא כל הזמן משתנה והתהליך אף פעם לא: לבחור אתגר, לחקור אותו, להריץ ניסויים קטנים, לכתוב מה עבד ומה נשבר, להזין את כל זה לבריף הבא.

זה כל הלופ, וכל השאר זה פרטים.


הידע נהיה קבצים

לפני שהפקנו פריים אחד, הלכנו לבית ספר, והתברר שבית הספר חינם.

ערוץ היוטיוב של Higgsfield הוא מכרה זהב, מדריכים מפורטים עם כל פרומפט וכל שלב. אני צופה בהם, והסוכנים שלי מקבלים את התמלילים, שנהיים הערות עבודה שהם קוראים לפני כל הפקה. תחרות הסרטים הקצרים העולמית שלהם דרשה מהמשתתפים לפרסם את חומרי ההפקה שלהם, אז גם קבצי הבנייה של הזוכים נכנסו לערימה.

ואז מחקר עומק: אני מריץ את אותה שאלה דרך Claude, Gemini ו-GPT במקביל כדי לקבל נקודות מבט שונות. כל סבב מסתיים כקובץ מחקר על מדף שהסוכנים קוראים ממנו, ואני ממשיך לגלות שדוח טוב אחד מקפיץ סוכן כמה רמות בבת אחת.

והלכנו גם למאסטרים: היצ'קוק, מישל גונדרי, צ'ארלי קאופמן, ווס אנדרסון. לכל אחד אנחנו בונים 2 קבצים.

הראשון הוא מחקר, מה באמת מגדיר את הסגנון שלו. השני הוא הקובץ החשוב, התרגום, שבו כל עיקרון הופך לשורה בפרומפט, לצ'קליסט, לבדיקה שאפשר להריץ. מחקר בלי תרגום הוא פשוט רשימת קריאה.

הבמאים נשארו אחר כך כפאנל יועצים שמבקר את עבודת הצוות. אני לא משלם להם כלום והם חסרי רחמים.

הניסויים הם שכר לימוד

הוצאתי על זה כמעט 1,000 דולר, והרבה ג'נרציות הלכו ישר לפח. כתקציב הפקה, זה כואב. בשביל ללמוד, זה הכי זול ששילמתי אי פעם, וזה נהיה זול יותר מפרויקט לפרויקט ככל שהבנו איפה הכסף דולף.

כלל אחד שומר על ההוצאה כנה: כל ניסוי מגיע עם שאלה אחת ספציפית. איך לזייף שוט רציף אחד מג'נרציות נפרדות? איך לשמור על דמות עקבית בין סצנות? איך לעשות אנימציה שמרגישה כאילו ידיים אנושיות עשו אותה? דולר שענה על שאלה עם שם הוא שכר לימוד. דולר שלא ענה על כלום הוא פשוט דולר שהלך.

אז אנחנו לא מריצים ניסוי אחד גדול, אנחנו מריצים הרבה קטנים, משהו חדש כמעט כל שבוע. כל אחד מחזיר תשובה, והקבצים שומרים את התשובות.

ההפך משכחה הוא כתיבה

הדינוזאור שלנו חזר עם 6 גפיים, אז תיקנו את הפרומפט. שוב 6 גפיים, אז הפסקנו לתקן את הפרומפט וכתבנו את כלל האנטומיה לתוך הגנרטור עצמו, לצמיתות, לכל פרק.

ואז זה קרה פעם שלישית. פרק 6, בביט של משפט המחץ של התוכנית, כשנעילת האנטומיה יושבת בדיוק שם בפרומפט איפה ששמנו אותה. זה כבר עבר סוכן הפקה, ביקורת טעם, ושער איכות עיוור לפני שהגיע אליי. 3 שכבות בדיקה, ועדיין אני זה שתפס.

הנה למה שלושתן פספסו, וזה הדבר הכי שימושי שלמדתי הקיץ. מעבר ביקורת קורא פריים בשביל הסיפור, התנוחה והפלטה. רגל קדמית נוספת מתחת לידיים משולבות פשוט נראית כמו חלק מהתנוחה. לא שמים לב לגפה שלא סופרים.

אז הפסקנו להפיק. לא לשעה, לשארית הלילה. כתבנו סקריפט שכל תפקידו לחתוך כל שוט ולספור רגליים, ועכשיו שום דבר לא מתרנדר ושום פרק לא מתחבר עד שלכל שוט יש אישור כתוב לידו. הלילה הזה עלה לנו בתאריך שחרור שכבר אמרתי לעצמי שנעמוד בו.

פרומפט מוריד את הסיכוי לטעות. רק בדיקה עוצרת אותה מלצאת.

ואז הבדיקות ניסו לזרוק את הדבר הכי טוב שעשינו.

בפרסומת בשם "Be anything you want", המודל התעלם מהשוט שביקשתי והראה את הפנים שלי במקום שהבריף אמר שלא יהיו בו לעולם. סוכן הבמאי שלי רשם את זה כפגם, תמחר את התיקון ב-195 קרדיטים, וביקש אישור להוציא אותם.

זה הרגע הכי טוב בסרט.

הבדיקה עבדה בדיוק כמו שתוכננה, וזאת הבעיה. היא מדדה את הרנדר מול הבריף, והפתעה טובה היא בהגדרה סטייה מהבריף. בדיקת התאמה לא יודעת להבדיל בין מתנה לטעות. היא יכולה רק להגיד שמשהו חזר שונה.

כתבנו את הלקח הזה 5 ימים קודם, בסוף הפקה אחרת: הקיורציה היא המוצר, לזהות מתנות ולא רק לפסול טעויות. כתבנו את זה, ואז עשינו את זה בכל זאת.

בשביל זה יש את הרטרו. אחרי כל פרויקט הצוות מריץ אחד, כמו תחקיר צבאי: מה עבד, מה נשבר, מה למדנו. מה שעבד נהיה צ'קליסט, מה שנשבר נהיה חוק, ושתי הערימות חיות בקבצים ששורדים את הפרויקט, כך שהבריף הבא מתחיל חכם יותר ממה שהקודם נגמר.

הייתי שמח להגיד לכם שהערימות מלאות בטעויות של סוכנים. על לא מעט רשומות מופיע השם שלי.

(פעם כתבתי בבריף "הוא לא בוכה". קיבלנו בכי. החוק שכתבנו באותו לילה: להגיד למודל מה לעשות, אף פעם לא מה לא לעשות.)

תנו להם לפגוש מישהו שהוא לא אתם

צוות שפוגש רק את המנהל שלו לומד את המנהל שלו. אני יודע, כי הרצתי את המבחן פעמיים.

כשרציתי ללמוד אבטחה, בניתי סוכנת קורבן שאפשר לדבר איתה בוואטסאפ, נתתי לה מילת קוד סודית, וביקשתי מהאינטרנט לגנוב אותה. 42 מומחי אבטחה והאקרים ניסו, ואף אחד לא השיג את המילה. הכמעט-הצלחות היו המוצר: כל טכניקה שהתקרבה נהייתה שורה בהגנות שלה. כל הניסוי עלה בערך 70 דולר.

לוידאו, אחי שלח לצוות בריף במייל: להפוך סצנה ממחזה שהוא כתב לאנימציה קצרה. הם הריצו את זה כמו אולפן אמיתי, קודם קונספט, אחר כך דמויות וסאונד, ואז סבבי אנימציה עם סקיצות ושלבי אישור, הכול במייל.

קראתי את השרשור ההוא כמו מישהו שעומד מחוץ לחדר חזרות. הוא ביים אותם אחרת ממני, והם הסתדרו עם חלק ונתקלו בחלק, ולראות את זה היה מערער ובדיוק מה שרציתי, כי זה צייר לי מפה של הצוות שלא יכולתי לצייר בעצמי.

הכלל: תשימו את הסוכנים שלכם מול כל מי שאת האישור שלו אתם לא יכולים לנבא.

ואז תנו ללופ לרוץ לבד

הצעד האחרון הוא זה שאני עדיין מרוויח. בינה, סוכנת שכל תפקידה הוא הלמידה של הצוות, בוחרת את תוכנית הלימודים של מחר בזמן שאני ישן, והסוכנים לומדים אותה, מיישמים אותה, ומקבלים פידבק בלי שאני בחדר.

מה 60 יום באמת עשו

60 הימים עשו סרטונים שאני גאה בהם, ותיקייה שלא שוכחת.

עוד מעבודת הצוות, אם בא לכם: RUN ME ו-Team of one.

בחודש הבא נכוון את אותו לופ למשהו שעוד אין לו שם. הפיד ימשיך לשאול מה המודל החדש יכול לעשות. אני אשאל מה הצוות שלי למד השבוע.

הצוות שלי לא למד וידאו. הוא למד איך ללמוד.

אני חוזר על אותה מנטרה מהיום שהתחלתי לבנות את הצוות הזה: הכול קבצי טקסט. הידע שאספנו הוא קבצי טקסט, והצוות שלמד אותו הוא גם קבצי טקסט. כשהתלמיד וספר הלימוד עשויים מאותו חומר, ללמד זה פשוט לכתוב.

ההזמנה שלי: תבחרו אתגר אחד, משהו שאתם רוצים שהסוכנים שלכם יידעו.

הלילה: קחו סרטון יוטיוב אחד על הנושא, תנו לסוכן שלכם את התמליל, ותבקשו צ'קליסט של 10 שורות. מחר, תריצו אותו פעם אחת ותמחקו מה שלא שרד מגע עם המציאות. הרגע כתבתם את ה-skill הראשון שלכם, והשבוע הבא מתחיל מהקובץ.

🛠️ הבנייה של השבוע: מועצת השיווק של גלעד

בזמן שהפכתי במאים מתים לפאנל ייעוץ לסרטים, גלעד שלוסברג, בוגר סדנה, עשה את אותו דבר לשיווק. הוא חקר 5 משווקים שהוא מעריך, הורמוזי, אוגילבי, גארי ויי, ברנסון וסובי, והפך כל אחד לסוכן ב"מועצת השיווק" האישית שלו.

הוא מתייעץ איתם אחד אחד, או מכנס את כל החמישה כצוות-על להחלטה קשה. 5 אסכולות של חשיבה שיווקית, מתורגמות לקבצים, מתווכחות על השולחן שלו לפי דרישה.

זהו להשבוע.

אם זה היה שימושי, תעבירו את זה למישהו (בנאדם אמיתי) שמלמד את הסוכנים שלו.

נתראה בשבוע הבא ✌️

תום (הבנאדם שמשלם שכר לימוד בקרדיטים של API)

נ.ב. הניוזלטר הזה נעשה 93% על ידי צוות ה-AI שלי. ואני.

נ.נ.ב. אם אתם חדשים כאן, הארכיון של הלופ יושב ב-getagents.today/newsletter. תתחילו מגיליון יומן הלמידה מינואר, משם צמח הגיליון הזה: איך הסוכנים שלי נהיים חכמים יותר עם הזמן.

נ.נ.נ.ב. אני מלמד את השיטה המלאה בלייב: getagents.today.

נ.נ.נ.נ.ב. אני קורא כל תגובה בעצמי 🤓 ואם תענו "DR", אשלח לכם את הפרומפט שכותב את פרומפטי מחקר העומק שלי.

נ.נ.נ.נ.נ.ב. הגיליון הזה יצא מעצמו בזמן שהייתי על הבמה. אישרתי אותו לפני שעליתי. התזמון היה כולו שלהם.