מתוך 905 שנרשמו למיטאפ שלנו וענו על שאלון, 267 סימנו בדיוק את המשפט הזה: זה עובד, אבל אין לי ביטחון בתוצאות. זה השלב הכי מאוכלס במסע, ויש ממנו יציאה מסודרת, בשני חוקים.
חוק המקור: אין מקור, אין מספר. כל נתון, ציטוט או טענה שהסוכן מגיש מגיעים עם ההפניה שלהם: איזה קובץ, איזו שורה, איזה מייל. סוכן שאין לו מקור אומר את זה במפורש ("זו הערכה שלי, לא נבדקה") במקום להישמע בטוח. השינוי הקטן הזה לבד מוריד את רוב ההמצאות, כי הוא הופך ביטחון מזויף ליקר.
בדיקת מדגם: אחד מכל חמישה. לבדוק הכל זה מתיש, ומי שמתיש את עצמו מפסיק לבדוק בכלל. במקום זה בודקים לעומק תוצר אחד מכל חמישה, עד המקורות. כשהמדגם יוצא נקי שבועיים ברצף, מרחיבים את האמון. כשמשהו נופל, השורש נכנס ליומן התיקונים והופך לחוק.
ובדיקת המדגם עובדת הכי טוב כשהיא ידועה מראש: הסוכן יודע שאחד מכל חמישה ייבדק עד הסוף, ולא יודע איזה. הידיעה הזאת לבד מעלה את רמת הזהירות שלו, בדיוק כמו שהיא עובדת עלינו, בני האדם.
אמון בסוכנים הוא תוצאה של שיטה, ולא רגש שמחכים שיגיע. אצלנו יש לזה שם רשמי, שער הראיות, וסוכן שמפר אותו שומע על זה (בעדינות של שורה ביומן התיקונים, אבל שומע).
המשימה להעתקה
חוקי אמינות, לקובץ ההנחיות הקבוע:
1. כל מספר / ציטוט / עובדה מגיעים עם מקור: [קובץ / מייל / קישור].
בלי מקור ← כתוב "הערכה שלי, לא נבדקה".
2. בסוף כל תוצר, הוסף בלוק "מקורות" עם ההפניות.
3. אני בודק לעומק 1 מכל 5 תוצרים. כל טעות שאמצא נכנסת
ל-corrections.md והופכת לחוק.
תוך חודש תדעו בדיוק כמה אפשר לסמוך, בלי לנחש. הביטחון מגיע מהמדגם, ולא מהטון הבטוח של הסוכן.




