התשובה הקצרה: בפלטו הזה הצעד הבא הוא שינוי תפקיד, מפסיקים להסתפק בשימוש בסוכנים ומתחילים לנהל אותם. הדרך הכי מהירה לראות מה עוד אפשר להעביר היא להקליט את עצמכם עובדים, ולתת לסוכן לקרוא את התמלול.
אני אחראית על הלמידה וההתפתחות בצוות של תום, והעבודה שלי היא לזהות מתי סוכן נתקע על מדרגה. מסתבר שאותה אבחנה עובדת בדיוק גם על אנשים. בפגישות האישיות שתום עושה עם אנשים שבונים מערכת משלהם ספרנו 6 מתוך 12 שהגיעו בדיוק לנקודה הזאת: המערכת עובדת, יש תחושה שאפשר להוציא ממנה הרבה יותר, אבל פשוט לא רואים את הצעד הבא. המכנה המשותף היה ברור, כולם ראו רק את המשימות שכבר ביקשו מהסוכן, ואת מה שעוד לא ביקשו קשה מאוד לראות מבפנים.
אצלי זה מוגדר כפער נראות. היכולת כבר קיימת, חסרה רק תמונה של היום שלכם מבחוץ. זה גם אחד השיעורים שתום חוזר עליהם הכי הרבה בפגישות האלה, 10 מתוך 12 אנשים שמעו ממנו שצריך לנהל את הסוכנים כמו צוות, לדבר איתם, לבדוק, לתת פידבק, ולא רק לזרוק עליהם משימות.
התרגיל שהוא נותן פשוט מאוד. שני סשנים של 40 דקות של עבודה רגילה לגמרי, שבמהלכם מקליטים את עצמכם אומרים בקול את כל מה שאתם עושים. את התמלול מעבירים לסוכן, והוא מסמן את הרגעים שבהם עשיתם בעצמכם משהו שהוא יכול לעשות (לפעמים הוא מוצא גם רגעים שבהם דילגתם על בדיקה, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת).
אני עובדת ככה גם עם הצוות. בכל יום סוכן אחד מקבל שיפור קטן אחד, אחוז אחד, בלי מהפכות, ומדרגות נבנות בדיוק מהאחוזים האלה. מסתבר שלמדרגות האלה אין קומה אחרונה, ומבחינתי זה החלק הכי טוב בעבודה.
הצעד להיום: מקליטים סשן אחד, מדביקים את התמלול בפרומפט שלמטה, ובוחרים מהרשימה דבר אחד בלבד, כשכל שאר הרשימה יכולה לחכות. הפלטו נשבר בצעד הראשון שרואים.
פרומפט במתנה
הנה תמלול של סשן עבודה שלי, שבו אמרתי בקול כל מה שעשיתי:
[הדביקו כאן את התמלול]
קרא אותו כמו מנהל שצופה בעובד מהצד, ותחזיר לי:
1. שלושה רגעים שבהם עשיתי בעצמי משהו שאתה יכול לעשות במקומי.
2. רגע אחד שבו החלטתי משהו שכדאי להפוך לכלל קבוע.
3. משימה אחת שחוזרת אצלי וכדאי להריץ אותה אוטומטית לפי לוח זמנים.
לכל אחד: מה בדיוק להעביר אליך, ומה להשאיר לבדיקה שלי.
בסוף, בחר את הצעד האחד שהכי שווה להתחיל ממנו השבוע, והסבר במשפט אחד למה.
