יש לזה הסבר מכני פשוט, שלא קשור לתקלה בסוכן: הקובץ עבר את תקרת הקריאה. כשקובץ זיכרון מתנפח מעבר לתקרה של כלי הקריאה (בקהילה מדדנו קובץ בן 2,125 שורות ששקל 43 אלף טוקנים, בזמן שהקריאה עצמה נעצרת בערך ב-25 אלף), החצי התחתון פשוט לא נטען, והסוכן עונה בביטחון מלא מתוך מה שכן נכנס לו.
הסימפטום כמעט תמיד זהה: הסוכן שוכח משהו שכתוב אצלו שחור על גבי לבן, או חוזר על מידע מתחילת הקובץ ומתעלם מהסוף, כאילו קרא רק את הפרק הראשון של ספר וטען שסיים אותו.
הדיאטה היא שלושה מהלכים, וכולם ארגון ולא מחיקה. ראשית, אינדקס: מפצלים את הקובץ השמן לקובץ־תוכן קצר בראש, שורה אחת לכל נושא, וכל נושא יוצא לקובץ קטן ונפרד שהאינדקס מצביע עליו, כך שהסוכן קורא קודם את המפה ומושך רק את הקטע שהוא צריך עכשיו. שנית, פגישה אחת שווה משימה אחת, כדי שקובץ ההיסטוריה לא יבלע חודש שלם של שיחות בכל טעינה. שלישית, פעם בחודש יושבים עשר דקות ומעבירים שורות ישנות לארכיון, כך שהקובץ החי נשאר רזה בזמן שהזיכרון עצמו ממשיך להתקיים במקום שקט ליד.
אצלנו קובץ הזהות המרכזי ירד מ-1,309 שורות ל-218 בפגישה אחת של דיאטה, בלי לאבד אף החלטה, רק בפינוי של מה שכבר אף אחד לא קרא. חבר קהילה שתיעד דיאטה כזאת חתך ארבעים וחמישה אחוז מהעומס של כל פתיחת שיחה. אם מישהו מרגיש ש"מנוי של מאתיים דולר מספיק לו ליומיים", שווה לבדוק את הקבצים לפני ששוקלים לשדרג, כי הרבה פעמים זה לא השימוש שהתייקר (חיוך), זו מערכת שמנה שקוראת את אותם קבצי ענק שוב ושוב בכל תור.
הכלל שאני עובד לפיו פשוט: זיכרון הוא מדף, לא ערימה. מדף מסודר נותן לסוכן להגיע בול למה שהוא צריך, וערימה מכריחה אותו לחפור עד שנגמר לו האוויר באמצע.
פרומפט במתנה
הנה קובץ זיכרון שהתנפח וכבד. פצל אותו בלי למחוק שום תוכן:
1. כתוב בראש אינדקס קצר, שורה אחת לכל נושא.
2. הוצא כל נושא לקובץ קטן ונפרד שהאינדקס מצביע עליו.
3. שמור כל מילה, רק ארגן מחדש.
בסוף אמור לי בכמה טוקנים הקובץ הראשי הצטמצם,
וסמן שורות שלא נגעו בהן שלושה חודשים כמועמדות לארכיון.
