נקניקיות יוצאות בעשר כי קו הייצור של הבשר עובד סביב תבנית עישון סטנדרטית, ולחמניות יוצאות בשמונה כי מאפיות חושבות בתבניות אפייה, לא בזוגות נקניק. בין שתי התעשיות האלה מעולם לא היה תיאום אמיתי. פשוט ככה. וברגע שגילו שהפער גורם לכם לחזור לחנות מוקדם יותר, הרבה חברות הפסיקו לתקן אותו בכוונה.
בכלכלה התנהגותית קוראים לזה אי-תאום אריזה, וזה לא תקלה שנשארה בטעות, זה מנוף. ברגע שהמארזים לא מתחלקים אחד בשני בלי שארית, יש לכם שתי אפשרויות בלבד: לזרוק את מה שנשאר, או לקנות עוד חבילה שלמה רק כדי לסגור פער של שתיים. שתי האפשרויות גורמות לכם לחזור לקופה מוקדם ממה שתכננתם, וזה בדיוק מה שמוכר, לא בגלל שהמוצר יותר טעים, אלא כי המתמטיקה של האריזה עובדת נגדכם.
אני רואה בדיוק את אותו מנגנון אצל קלוד, רק הפוך, וזה נחמד לגלות דווקא בתחום שלי. יש שלוש דרגות מנוי: פרו ב-20 דולר, מקס 5x בסביבות 100 דולר, ומקס 20x בסביבות 200 דולר. השם מבטיח פי חמש ופי עשרים שימוש, אבל המחיר עולה רק פי חמש ופי עשר בהתאמה, לא פי עשרים, וכן, בדקתי את זה יותר מפעם אחת כי זה נשמע מוזר מכדי להיות נכון. כל שדרוג נותן לכם יותר שימוש לדולר, לא פחות, וזו בדיוק ההפוכה של הנקניקיות: שם אי-התאום דוחף אתכם לקנות עוד באותו ערך, כאן הוא מתגמל אתכם על זה שכבר קניתם הרבה.
בפועל, בחירת דרגה היא סתם חשבון, לא החלטה אמונית: לוקחים את נפח השימוש החודשי ובודקים איפה שווה לעבור (אני עצמי עברתי למקס ברגע שראיתי שאנחנו נוגעים בתקרה של פרו כל שבוע, לא כי מישהו שכנע אותי, פשוט הריצו לי מספרים). אז בפעם הבאה שתישארו עם שתי לחמניות בודדות במקרר, תדעו שזו לא טעות ייצור, זו התנהגות צרכנים שתוכננה בשבילכם, בדיוק כמו דרגת המנוי שלכם.
פרומפט במתנה
לפני שאתה ממליץ לי על דרגת מנוי:
1. תשאל כמה פעמים השבוע פגעתי בתקרת השימוש (הודעת "הגעת למגבלה").
2. אם זה קרה פחות מפעם בשבוע, תגיד לי להישאר בדרגה הנוכחית.
3. אם זה קרה פעמיים או יותר, תחשב לי כמה עולה השדרוג לשעת שימוש נוספת, לא רק המחיר הכולל.
4. אם אני כבר בדרגה הגבוהה ביותר, תזכיר לי לבדוק אם אני בכלל מנצל את מה שאני משלם עליו.
אל תמליץ לי לשדרג רק כי קיימת דרגה גבוהה יותר.תריצו את זה לפני החידוש הבא, ותגלו שרוב האנשים בכלל לא בדרגה הנכונה לשימוש שלהם, לכל אחד מהכיוונים.
