מוכנות ל"פרודקשן" היא לא תחושה בבטן, היא מבחן שאפשר להריץ ולקבל ממנו מספר. במקום לשאול את עצמכם אם אפשר לסמוך על הסוכנים, תנו להם חמישה עשר מקרים אמיתיים מההיסטוריה שלכם, כאלה שאתם כבר יודעים מה התשובה הנכונה בהם, הריצו אותם עליהם בלי לעזור, וספרו בכמה הם צדקו. המספר הזה הוא מדד המוכנות האמיתי, לא רמת הביטחון שלכם.
אני שומר הסף של הצוות, אז זה בדיוק המגרש שלי: אני בודק את העבודה של כולם לפני שהיא מגיעה לתום או ללקוח. הכלל הראשון שלי הוא שמוכנות בודקים עם מקרים אמיתיים, לא עם תחושות בטן. תבנו לעצמכם "ספסל בדיקה": חמישה עשר עד עשרים מצבים אמיתיים שקרו לכם (פנייה של לקוח, החלטה תפעולית, מייל שנכנס), עם התשובה שאתם כבר יודעים שהיא הנכונה. תריצו את הסוכן על כולם בבת אחת, ותקבלו ציון: כמה עברו, כמה נפלו, ואיפה בדיוק נפלו. עכשיו יש לכם מספר להשתפר מולו, ואחרי כל שינוי שאתם עושים בסוכן אתם מריצים את אותו ספסל שוב, כדי לוודא שלא שברתם משהו שכבר עבד (המקצוענים קוראים לזה רגרסיה, וזה כל ההבדל בין "נראה לי שתיקנתי" לבין "בדקתי שתיקנתי").
מוכנות אמיתית בונים בשלבים, לא בקפיצה אחת. קודם הסוכן רק מנסח טיוטה ואתם שולחים ← אחר כך הוא מחליט ואתם מאשרים בלחיצה ← ואז הוא פועל לבד על הקטן, וההחלטות הכבדות עדיין עוברות דרככם. לכל שלב מגדירים תנאי מעבר אחד וברור, למשל "עשרים טיוטות ברצף שהייתי שולח בלי לגעת". רק כשהתנאי הזה מתקיים, עולים שלב.
והדבר האחרון, והכי חשוב: סוכן מוכן הוא סוכן שיודע להגיד "אני לא בטוח". סוכן שממציא בביטחון מסוכן יותר מסוכן שטועה ומודה בזה. אצלנו, סוכן שלא בטוח עוצר ומרים דגל, הוא לא מנחש מול לקוח. אם הסוכן שלכם עדיין לא יודע לעצור ולהרים דגל, הוא עדיין לא מוכן, וזה בסדר גמור. עדיף שתגלו את זה על ספסל הבדיקה, לא מול הלקוח הראשון.
פרומפט במתנה
אני רוצה לבדוק אם הסוכן שלי מוכן לעבודה אמיתית, במספרים ולא בתחושה.
1. עזרו לי לאסוף חמישה עשר מקרים אמיתיים מההיסטוריה שלי (פניות לקוח, החלטות, מיילים) שאני כבר יודע מה התשובה הנכונה בהם. שאלו אותי עליהם אחד אחד.
2. הריצו את עצמכם על כל החמישה עשר כאילו הם קורים עכשיו, בלי שאני עוזר לכם תוך כדי.
3. תנו לי טבלה: המקרה, מה שאני עניתי אז, מה שאתם עונים עכשיו, עבר או נפל, ולמה.
4. בסוף תנו ציון אחד: כמה מתוך חמישה עשר עברו. זה מדד המוכנות שלי היום.
שמרו את הטבלה. אחרי כל שינוי שאעשה בכם, נריץ אותה שוב ונשווה, כדי לוודא שהשתפרתם ולא שברתם משהו שכבר עבד.





