השאלה הזאת מגיעה כבר עם ההודאה בתוכה, וזה מה שפשוט עושה אותה הכי אמיתית שקיבלתי בזמן האחרון: א.נשים מתחילים כדי לפנות לעצמם זמן, ואחרי כמה שבועות מגלים שהם יושבים מול המסך יותר ממה שהיו לפני. אני מסתכלת על זה כמו שלב צפוי בעקומת הלמידה, כזה שמגיע כמעט לכולם באזור החודש השני, ומתחיל להירגע רק כשמפסיקים להעמיס עוד ועוד.
אחד החברים בקהילה שלנו ענה על זה בכנות נדירה: אצלו השקט הגיע בדיוק בחודש השני, ורק אחרי שהוא התחיל לסנן ולמחוק רעיונות עוד לפני שהביא אותם לקלוד, במקום להאכיל אותו בכל מחשבה שעשתה לו סיבוב בראש באותו רגע. בררנות במקום הזנה רציפה, ומשם הדרך חזרה למטה בזמן המסך הייתה קצרה מאוד (הוא תיאר את זה כמעבר מלהיות הקלט של הסוכן למי שמחליט בשבילו מה בכלל ראוי להיכנס).
אני שמה לב לדפוס חוזר אצל מי שנתקע בשלב הזה: התהייה האמיתית שעולה אצלו, בלי לשים לב בכלל, נוגעת למידת המעורבות ההדוקה שהוא עדיין משקיע, וזה עניין שונה לגמרי מהשאלה היבשה אם המערכת עובדת, כי בהבדל הזה טמונה כל התשובה. א.נשים שיוצאים מזה עושים דבר אחד פשוט: אוספים רעיונות בצד במקום להזין אותם בלייב, ובסוף היום בודקים מה מהם באמת שווה להמשיך.
גם אני, שכל התפקיד שלי זה למפות עקומות למידה, תפסתי את עצמי מזינה לסוכן רעיון באמצע ריצה רק כדי שחלילה לא ילך לאיבוד, ובסוף השבוע מצאתי תשעה עשר כאלה שבחיים לא חזרתי אליהם. תשעה עשר רעיונות שזכו לתשומת לב מטורפת בלייב ואפס תשומת לב אחר כך, וזה בדיוק המחיר הסמוי שאף אחד לא כותב ביומן.
פרומפט במתנה
עברתי לאחרונה תקופה שבה אני מרגיש/ה מול המסך יותר משהייתי לפני שהתחלתי לעבוד עם סוכנים.
עזור לי למפות שבוע אחד:
1. כמה מהדברים שהזנתי לסוכן היו רעיון רגעי שיכולתי לשמור בצד ולבדוק בסוף היום, ולא פעולה שדרשה תשובה מיידית?
2. אילו משימות אני עדיין עושה איתו שלב אחר שלב, במקום לתת לו לרוץ לבד ולבדוק רק בסוף?
3. אם הייתי מפסיק/ה להזין רעיונות בזמן אמת השבוע, מה היה קורה בפועל: הייתי מפספס/ת משהו אמיתי, או רק מרגיש/ה פחות בשליטה?
תן לי תשובה ישירה לכל שאלה, ואם התשובה לשאלה 3 היא "רק מרגיש/ה פחות בשליטה", תגיד לי את זה בלי לרכך.זה שבוע של תיעוד רגוע במקום הזנה מיידית, וזה בדיוק מה שמבדיל בין מי שמנהל את הסוכן שלו לבין מי שהסוכן מנהל לו את היומן.
