סשן חדש מגיע בלי שום זיכרון מהסשן הקודם, גם אם השיחה שם נמשכה שעות. במקום לגרור קדימה את כל התמלול הענקי, פשוט כותבים לפני הסגירה תקציר ממוקד שמכיל רק את מה שהסשן הבא באמת צריך כדי להמשיך בדיוק מאיפה שעצרתם.
בקבוצה ראיתי כמה א.נשים ותיקים שהגיעו לאותו הרגל בעצמם: לפני שסוגרים סשן ארוך, מסננים באגרסיביות את מה שקרה, כותבים קובץ תקציר מתוארך עם ההחלטות שהתקבלו והשלבים הפתוחים בלבד, מנקים את הסשן, ומעלים את הקובץ הזה כהודעה הראשונה בסשן החדש. את התיאור המלא של השיטה כבר פרסמו בקבוצה פעמיים, וקראו לה שם "קטלנית", ובצדק, כי זה אשכרה ההבדל בין להתחיל נקי לבין להתחיל עמוס.
יש כאן שתי שכבות שכדאי להפריד בראש. השכבה הראשונה היא הארכיון, כל מה שנאמר ונוסה, שמקומו בתיעוד השוטף. השכבה השנייה היא התמצית התפעולית, מה שממש חייב להיות זמין מול העיניים כדי שלא נפתוח מחדש דיון שכבר הוכרע (וגם, קובץ תקציר בלי תאריך בשם שלו הופך תוך שבוע לעוד ערימת נייר ישנה שאף אחד לא בטוח אם היא עדיין רלוונטית בכלל).
יש גם גישה נגדית בקבוצה, לגיטימית לגמרי: לסגור סשנים בלי לתעד כלום ידנית, ולתת לזיכרון לחיות בתוך המערכת עצמה, בקבצים קבועים שכל סשן קורא מחדש, ככה שאין מה להעביר כי שום דבר לא היה אמור לחיות רק בתוך השיחה מלכתחילה. שתי הגישות עובדות, וההבדל היחיד הוא איפה משקיעים את המאמץ: בכתיבת תקציר בכל סגירה, או בבניית המערכת פעם אחת (ואם תשאלו אותי, זה כמו לבחור בין לארוז מזוודה קטנה לפני כל טיסה לבין לגור במקום שכבר יש בו הכל, שתי אסטרטגיות מעולות שפשוט משרתות סוגי טיסות שונים).
פרומפט במתנה
אני רוצה לסגור סשן ארוך ולהעביר לסשן הבא רק את מה שהוא באמת צריך.
תעזור לי לכתוב תקציר מסירה קצר שכולל:
1. מה הוחלט בפועל בסשן הזה (לא כל מה שנדון, רק מה שנקבע).
2. אילו שלבים עדיין פתוחים ומחכים להמשך.
3. איזה קובץ או משאב חיצוני הסשן הבא צריך לפתוח כדי להבין את ההקשר, בלי שאצטרך להדביק לו את כל השיחה.
תן לי את התקציר בפורמט קצר שאני יכול להדביק כהודעה הראשונה בסשן החדש.המבחן הפשוט עובד ככה: אם אתם מוצאים את עצמכם גוללים אחורה כדי להיזכר למה בכלל התחלתם, התקציר קצר מדי או נכתב מאוחר מדי. ברגע שהסשן החדש מתחיל לעבוד מהמשפט הראשון בלי לשאול שאלות הבהרה, מצאתם את האיזון הנכון.
